קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר הזוהר/9           

מבוא לספר הזוהר -  לבוא אליו
ישראל-אורייתא-קב”ה
אם אנחנו לא יוצאים מתוך החומר שזה בעצם הטבע שלנו ואם אנחנו לא עוסקים רק במה שמתלבש על החומר,על הטבע הזה,אז אנחנו לא לומדים חוכמת הקבלה,לא מתקרבים לבורא, או לייחוד בינינו למען דביקות בבורא.החומר שלנו הוא בסיס שעליו בונים את כל העבודה.
חומר = כלי
צורה מלובשת בחומר = מסך
צורה מופשטת = האור
מהות = מהות האור
המסך הוא הצורה שמתלבשת על החומר. אנחנו לא מרגישים את הבורא אלא אך ורק את עצמנו.
אם אנחנו מתעסקים רק במה שמתגלה לי זה מה שנקרא צורה מלובשת בחומר.אני מרגיש רק את עצמי ואת מה שמתגלה לי בחומר שלי. הצורה היא הנשמה של האדם.האור מנותק מההרגשה שלנו אבל זה לא אומר שהוא לא נמצא בנו.
יש בתוכי חלק ממדרגה עליונה.
כשאני בכלים החיצוניים שלי אני לא מגלה את החלק המשותף. ע”י המשכת האור.
אח”פ דעליון = רשימו.
רשימו יכול להיות לא מורגש, או מורגש אם עובדים עליו.
אני מרגיש את הבורא רק עם הרצון לקבל – אז אני נקרא חומר.
אם אני מרגיש את הבורא במסך שנמצא בין אח”פ לגלגלתא עיניים שלי, אני מרגיש את הצורה המלובשת בחומר.
אם בניתי מסך ומשכתי אור, אני מגלה בתוכי צורה חדשה.
הכוחות שמפעילים את העולם מקבלים בתוכי צורה של השפעה ואהבה. אני מרגיש שהעולם הזה עטוף בגלי חום ואהבה, זאת אומרת שעל החומר שלי, על הרצון לקבל מתלבשת צורה חדשה שנקראת מסך, “צורה”. ע”י המסך אני מתחיל לבנות את הצורה החדשה שלי שהיא מושכת ,      גם לעולם הזה אור וגם לנשמות האחרות גורמת להתגלות.
אנחנו עומדים עכשיו בפרק זמן מאוד מיוחד. המשבר הוא לא של העולם או של חומר אלא של הצורה המלובשת בחומר שעד היום הייתה מקבלת צורות גשמיות. הצורה שהתלבשה בחומר , הייתה בתוך החומר, בקליטת 5 החושים. כל הגשמיות שלנו היא תוצאה מהפעלת הכוח על העולם.
ע”י שנמשוך את המאור אנו בונים מסך, ובזה אנחנו פותרים את המשבר. המשבר בתוך האדם. לכן ע”י תיקון עצמי, אתקן את כל העולם.
הרשימו הבא שצריך להתגלות בעולם הוא הנקודה שבלב והוא תלוי בהפצה.
כל מה שיש לנו בהרגשה הפנימית זה בזכות המאור שהוציא אותנו.
המאור מצפה מאיתנו שנמשוך על ידו את התכונה שלו, תכונת ההשפעה. הצמצום הוא רק על הכוונה.
אם אני מקבל הרגשה חדשה אני צריך למסור את זה לעולם…
אני צריך לדאוג שהמאור שאני מרגיש יתפשט, וזה הדאגה שלי לעולם שיתחיל  וזה יגרום לעולם להתחיל לקבל את המנה שפותחת לו את הנקודה שבלב.
אנחנו מתחת למחסום ומקבלים פלשים מלמעלה ולא נותנים מספיק מאמץ. המאמץ שאני צריך לתת צריך להיות מקסימלי כדי שכל העולם שהוא נמצא בתוכי כי הוא קשור אלי כי הגלגלתא ועיניים שלי הוא בתוכי ע”י ההשתוקקות שלי לרוחניות. ע”י שאני מוסר את הדאגה והיחס שלי, זה מה שמעלה אותם. הסיבה של המשבר בעולם, בגלל שאנחנו לא דואגים להם.
הרגשת העליה מהאח”פ שלי עד למסך שלי לא תצא לפועל, בגלל שאני לא דואג לחיבור עם יתר הנשמות.
נקודה שבלב מתגלה לאדם כחלק מהנשמה הכללית. אדם שמתחיל ללמוד קבלה מרגיש אהבה לא כלפי משהו ספציפי.
אף גילוי רוחני לא יכול להיות על מנת לקבל. לא נותנים לאדם שום הרגשה אם היא לא נותנת לו מקום ליגיעה.
אח”פ דעליון מעורר בי דרך הרשימות דרך הצורה שמלובשת בחומר כרשימו, נותנת לי “צ’אק”, גל של חום, של דאגה , של משהו מאוד רך ועדין, שמצד אחד מרגיע  מצד שני מעורר בי תשוקה למשהו. אח”כ זה דועך. כמו תפוח שקבלתי ולא אכלתי ושמתי על המדף. זה בגלל שלא העברתי את ההרגשה למישהו.
הנקודה הזו הכי פנימית שלי , כי בה אני מתחיל לגלות את החלק של  גו”ע שלי ושהוא מחובר עם החלק ששם יש חיבור בין הנשמות.
ע”י זה שאני מקבל מלמעלה נקודה שבלב בחומר שלי אני מקבל התעוררות ראשונה, מתחיל ללמוד קבלה, ע”י זה שאני רוצה לחזור על ההרגשה שקבלתי לראשונה. זאת אהבה גדולה שצפה מתוכי. אם אני עובד ודואג לזה,לחשיבות ההרגשה הזו  אז נותנים לי מעבר מחסום. זה צמצום א’, אני מצמצם את  ה ח ש י ב ו ת  של כל העסקים שלי בעולם הזה לעומת המשכת המאור, בהתפתחות הנשמה שלי. ואז אני מקבל את ההתעוררות ההרגשה הראשונה , שכל העולם עטוף באהבה , בחום וזה הכוח להמשיך את העבודה.

כל מה שמעל המסך מתגלה ע”י המסך. אני רואה הכל כמו סרט כמו שאני מסתכל על עצמי מהצד. אם אני רוצה להישאר עם הנקודה שבלב, עלי לצרף אלי עוד נשמות.אם אני אעבוד רק עם עצמי אני עלול ליפול ולא לחזור.
בזה שמתחיל להתחבר לאח”פ דעליון כאוסף הנשמות ,נקודות שבלב שנמצאו במצב מחובר,שכל זה נקרא “ש כ י נ ה”  –  אני צרך לעשות צמצום ב’  שהוא נותן לי כוח לבטל לא רק את הרצונות הגשמיים כלפי הרוחניים אלא גם את כל הרוחניות שלי כלפי העולם כולו. שפה אני מבטל את עצמי למען החיבור של האור עם הכלי.
כאן יש אפשרות לגדול בלי סוף. כמה שהמסך גדול יותר והדאגה גדולה יותר לחיבור בין הנשמות עובר דרכי יותר אור והיכולת לחבר נשמות יותר גדולה.

גדר הב’: עוסקים בעולמות בי”ע.
כשאנחנו עוברים את החומר ויוצאים לצורה (מסך) זה שאנחנו יוצאים לבי”ע. זה בעצם כמות התגלות האור – שמורגשים כלפי חיבור הנשמות.
בהתחלה מתגלה אוסף קטן של נשמות – עשיה.
אח”כ יוצא לכלי העולמי – יצירה
אח”כ יוצא לכל העולם – בריאה.
ואז כשאני עושה את כל העליות, אני מתחיל להרגיש את גו”ע של המדרגה העליונה. ע”י חיבור הנשמות אני מגלה את הבורא.

גדר הג’: המדבר.
זאת אומרת, אנחנו פה רוצים להדמות לבורא “אדם” ולא עוסקים בשום דבר אחר.
עולם העשייה – דומם דקדושה.    לעצמי הרגשה טובה.
עולם היצירה – צומח דקדושה.     אני מתחיל לדאוג לקבוצה שלי ,למסגרת שלי, לסביבה.
בדאגה זו מקבלים חומר דלק.   אני אחראי לקבוצה, הם     הילדים שלי .אם אני חושב עליהם וזה בדאגות שלי, אני מקבל מנות אדירות של אור.
עולם הבריאה- הרגשת בטחון ששום דבר בעולם לא יזיז אותי מהחיבור בין הנשמות.

הכל בתוכי. מה שאני לא מרגיש אבל אני מודע לזה שזה יגיע בתנאי שאדאג לחיבור בין הנשמות.
היחס שלי לנקודה שבלב של האחר זה אני עצמי.
הבורא מתגלה ככוח שניתן לעבוד איתו כמו שותף. כי הבורא הוא הנקודה הפנימית של האדם. ע”י המשכת המאור והחיבור נותן לנפח שלה.

להוסיף דאגה לתיקון העולם.
היחס שלי הפרטי הפנימי צריך להיות  אהבה.
כל מה שהאחר עושה כלפי זה מנוהל מלמעלה ויש לזה מטרה וסיבתיות.
יש בעל הבית שמנהל את המציאות ואני צריך להיות איתו בקשר.
כל מצב שבא, בא כדי להסתיר ממני את הכוח הזה.
כל רגע הוא אידאלי בשבילי.
המשחק איתי הוא לא ברמת העולם הזה. הוא כל הזמן מסתיר עצמו ממני, כדי שאני אוכל לראות מי עושה לי את זה – כדי שאוכל ללכת לבד.
אני לא עוזב את העבודה הפנימית לרגע אחד. אני נעול על הבורא, על גילוי שלו בתוכי. תוך שאני דואג לגילוי הנקודות שבעולם.
כל נפילה, ייאוש שמזכיר לי את התלות המוחלטת בקבוצה, זה סימן לחזור לסביבה.
הירידה שווה לחיבור הבא עם הנשמות. מה שנתן לי כוח לפני שנייה לא מספיק כעת. לכן יש לגרור עצמי כמו בהמה לסביבה הרוחנית.
אם חושב שאני יכול לבד אני אפול יותר חזק.

הקדמה לתע”ס-9
אות ל”ג
נתנו את האפשרות של לא לשמה כי “מתוך שלא לשמה בא לשמה”.
2 סוגי “שפחה” (לא לשמה):
שפחה שלא מסייעת להגיע לשמה.
שפחה מסייעת להגיע ללשמה (גבירתה) – להגיע לאותו כלי כללי שבתוכו מתגלה הבורא.

הבורא נמצא במנוחה מוחלטת, רק הנברא משתנה. הוא בהשפעה מוחלטת, בנתינה, ואת זה רוצה לתת לנברא. ואם יתן לי את אורו ולי אין רצון להשפיע, זה ידחה אותי. אם אקבל פרס: שאני גדול , לומד חכם, אז אני מסכים כי זה רצון לקבל.
האור מראה כמה אני לא מוכשר לאותו תדר. האור מאיר על הפגמים.
כשחשים דחייה מהרוחניות:  “לשמוח בהתגלות הרשעים”, זאת למעשה עליה.
העטלף מסתנוור מהאור, כי הוא “לא בתדר”..

מטרת הלימוד: לקחת את הלימוד לעבודה הפנימית. כשאני עובד עם הטקסט אני חש כמה הוא מנוגד אלי.
כל העבודה על מנת להשפיע לבורא, לזולת. אז בכלי של ההשפעה אראה במקום החושך , אור. בהסתרה אפילו אין את ההבחנות האלה…

יציאת האורות = בלבול.

שפחה מסייעת – מנקה את הכלים. כדי להגיע לרוחניות.

שפחה דטומאה – 1. בא לקבל משהו לעצמי מהשיעור. 2. כדי להצליח בגשמיות.

שפחה – רצונות גופניים, אנושיים. ברצוני לצמצם את הקבלה  לעצמי  מתוכם (רצונות גופניים), לעשות הכרחיות כדי שיהיה לי כוח לעסוק בתו”מ: כי העיקר זה להיות בהשפעה, להיות המשפיע.
גבירתה = תו”מ.

אות ל”ד
תיקון חסדים = תיקון של בינה = מסך(אור חסד) שלא על מנת לקבל פרס – להיות בעל מנת להשפיע.
כעת יש כלי חדש – האור חוזר ועליו עכשיו ניתן לקבל אור חוכמה. עכשיו יכולים לעבוד עם כלים חיצוניים. יש לנו הרגש הזולת. רואים איך הבורא שוכן בשכינה.
תיקון 1 – יראה- חפץ חסד – שלא להשתמש בכלי קבלה על מנת לקבל. פחד מזה. זה עשה את השבירה.
בכל מדרגה השלב הראשון זה היראה ,צמצום א’, עד גמר תיקון.

“אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ”.
לעשות את המאמץ להעלות מ”ן  לדרוש את האור העליון.

מדרגת לא לשמה- שבמשהו אני מרגיש מה זה לשמה, מה זה תכונת ההשפעה.
ככל שהכוונה מחודדת יותר – עם הלשמה, ההתקדמות היא בהכרת הרע – להכיר במצב שלי.

עמ’ 491 תע”ס חלק א’ הסתכלות פנימית- מעל אות ח’:
“במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא פועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה”.