קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק א – המשך
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר ה”זהר” / סמסטר ג שעור 5 / אסף אוחיון                          5.10.2008

למה חשוב לרדת לעומקם של המושגים:  חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת, מהות?
כי כדי לקלוט את המציאות הרוחנית, חשוב תחילה לקלוט איפה אינה נמצאת, ולבנות תמונת מציאות חדשה, פרקטית (שאין בה מושגים מופשטים).
חכמת הקבלה מדברת אך ורק על הנשמה והמבנה שלה.
הבעיה היא שאיננו מרגישים את המימד שבו קיימת הנשמה.
מחד – אינני מרגיש את המימד הרוחני, את הנשמה, את האור שמתלבש בנשמה, שזו תכונת ההשפעה, הבורא, הכוח שמקיים את המציאות, שקושר בינינו.
מאידך – (לדברי המקובלים) מימד הנשמה נמצא פה.
כל שעלי לעשות הוא להוסיף למימד שלי (= למה שאני תופס בחמשת חושיי) חוקיות חדשה שכרגע אינני מרגיש בה: חוקיות של השפעה, של קשרים בין הדברים שצריכים להיקלט אצלי. חוקיות אותה מתחילים לזהות ולקלוט לאט לאט, בתהליך הלימוד.

“חוק השתוות הצורה”. “ואהבת לרעך כמוך” – חוק שמחזיק את כל חלקי הבריאה ביחד. כלל ופרט שווים. כל המציאות בנויה מ-10 ספירות, כל ההתפתחות עוברת דרך י’ ה’ ו’ ה’ או ד’ בחינות דאור ישר…
חוקים אלה הם חיצוניים מבחינתנו.
כדי להפוך מושגים אלה לחוקים פנימיים עלי למצוא בתוכי את הרצון לחיות באותה צורה, רצון שכבר קיים בי (אחרת לא הייתי מגיע לחכמת הקבלה).

עם הלימוד ועם מהלך חיי אני מתחיל להבדיל בין הרצון שנקרא ה”נקודה שבלב” שמשתוקקת כלפי מעלה, לבין יתר הרצונות בעולם הזה שמשתוקקים למילוי.
לדברי המקובלים עלי להתרכז ברצון זה לתענוג.  לרצות מילוי של שלמות, נצחיות, הבנה מוחלטת את המציאות שסביבי.
קריאת דברי המקובלים מתוך רצון זה – תאפשר לי לחפש ולמצוא את אותם הדברים בתוכי, בפנימיותי, באיבר חישה אחר שנקרא “נשמה”.
לדברי בעל הסולם, המציאות הרוחנית לא תיפתח עבורי מתוך הבנת כתביו, אלא מתוך שאהפוך את הרצון הזה לרגש חדש, לחוש חדש שדרכו אתפוס את המציאות.
בתחילה הנקודה שבלב שואלת שאלות אבסטרקטיות. אך עם הלימוד – אני מגדיל ומרחיב רצון זה עד שאגלה את אותם החוקים בתוכי, עד שאתחיל לראות איך כל החיים נאספים סביב חוקיות זו.
זה תהליך הגדילה.  אני מגדל את הרצון בבחירה חופשית, ועושה זאת ע”י שסופח לתוכו הבחנות.
אני מתחיל להבחין בדברים כמו “חוק השתוות הצורה” ומבין שכל חיי נועדו כדי לכוון אותי להשוות צורה עם תכונת השפעה.  אני מתחיל להרגיש מהו טוב ורע, עד לגילוי אותה שלמות רוחנית.

*התקדמות ברוחניות = כמות ההבחנות הרוחניות שאדם צובר.

הנכון הוא לא לקלוט את הדברים לוגית, בשכל, אלא לרצות להרגיש בלב את מה שהמקובלים כותבים עליו.
“אף על פי שלא מבין, אך משתוקק מאד להבין (=להשיג, להרגיש)…”  הכוח שסובב אותי מגָדֵל אותי.  לכן – לכוֵון עצמי כל הזמן כלפי הסביבה שתגָדֵל  לי את הרצון, לבקש שאקבל יותר התפעלות, יותר התרגשות שמגדלת את המטרה… אז אגלה שעם תכונת ההשפעה נפתרות הבעיות ונגלים כל הקשרים שבין כל החלקים.
להגיע לטקסט עם הרצון הנכון, עם החיסרון הנכון.

אם אתכוונן לתפיסת מציאות כזו שהמקובלים מדברים עליה, אראה שיש לי הכוח לבחור סביבה וערכים נכונים בכל רגע.

בחירה חופשית היא כשאני מכוון את הלב והמוח לתפיסה נכונה של ההשפעה.

אות י”ב
צורה מלובשת בחומר – כוונה על פני הרצון לקבל. כמו תכונה שמלובשת באדם (אמיתי, גיבור, שקרן…)
חמשת החושים והדמיון – הצורה בה אני מפענח את מה שחמשת חושיי קולטים.  אלה הם רק פעולות של המהות, אותה אינני מסוגל לתפוס.  כלומר, יש כוח שמשפיע עלי.  את ההשפעה הזו אני קולט דרך החושים. אני תופס את התגובה שלי להשפעה שבאה מבחוץ.

אם יש כוח אחד ויחיד שמשפיע עלינו – אין עוד מלבדו, למה אני תופס בצורות שונות? בדרגות שונות של רצון?
כי את התבנית שאני תופס אני מחלק בתוכי לחדרים, כמו תוחם אותה. למשל:
חוש הראיה – צלָלִים של מהות כלשהי הנראית, והתרשמותם מול האור.
חוש השמיעה – כוח הכאה של מהות כלשהי באויר, והאויר הנדחה – מכה על עור התוף.
חוש הריח – אויר שיוצא ממהות כלשהי ומכה על עצבי הריח.
חוש הטעם – תולדה של נגיעת מהות כלשהי בעצבי הטעם.
חוש המישוש הוא החוש הכללי שעוטף את כל החושים האחרים, שהם למעשה אופנים שונים של חוש המישוש.

מה אני תופס מתהליך הקליטה של החושים?
ישנו חוש שכולל את כל התפיסה שלי והוא תופס רק לפי מה שהוא מרגיש. חוש שתופס ומרגיש דברים שונים ברמות השונות. חוש שמתחלק לכמה רמות שנקראות טעם, ריח, ראיה ושמיעה.
החוש הכללי מקבל כל הזמן השפעות ברמות השונות, וחוזר לאיזון.
מתוך ההשפעות שבאות מבחוץ והתגובות מבפנים, החזרה לאיזון – יוצרת מציאות בתוכי.
מהי המציאות שנוצרת בפנים?
המציאות שאני תופס היא סה”כ החישוב הכללי מתוך כל התגובות שאני עושה כדי לחזור לאיזון.
כלומר, במציאות אני מפענח רק את התגובות שלי.  מה שאני מגלה כצבעים או צלילים או ריחות או טעמים – הם התגובות שלי כדי לחזור לאיזון בצורה טבעית.
לי אמנם נראה שמשפיעים עלי, אך למעשה אינני קולט את ההשפעה מבחוץ, אלא רק את התגובה שלי מבפנים.

חוק השתוות הצורה – חוק שמאזן בין נברא לבורא, בין הרצון לקבל לתכונת ההשפעה.
הנברא – נברא בצורה הפוכה לכוח שיצר אותו. הוא נוצר כרצון לקבל, והכוח שפועל עליו הוא רצון להשפיע. למראית עין זה חוסר איזון כביכול, אך בעצם אין מציאות שבה הנברא לא נמצא באיזון עם הכוח המשפיע, כלומר בהשתוות הצורה.  אני הוא זה שמרגיש את אותו איזון ברמות שונות.

תפיסת המציאות של העולם הזה : כשאינני מרגיש אותו כוח אליו אני צריך להשתוות ועימו אני צריך להתאזן.
תפיסת מציאות רוחנית : כשאני מתחיל להבין שאני נמצא כל הזמן באינטראקציה עם הכוח שתמיד יאזן אותי בכל מצב – אני מתחיל לגלות מציאות של חוק השתוות הצורה.
*חוק השתוות הצורה – חוק שמאזן בין נברא לבורא, בין הרצון לקבל לתכונת ההשפעה.

המציאות שלנו נוצרת מתוך אותם שני כוחות שנמצאים כל הזמן באיזון: הכוח הנותן והכוח המקבל.
בעולם שלנו – אנו נמצאים באיזון, אלא שכרגע איננו תופסים אותו בצורתו האמיתית, שהיא רצון לקבל שמשתווה כל הזמן לרצון להשפיע.   אנו תופסים את הלבושים של אותה מציאות.
לבושים: כשאני תופס כל הזמן רצונות חדשים שמתאזנים עם האור דרך חמשת החושים, דרך  הרצון לקבל בלי מסך.
כשאני מרגיש חיסרון כלשהו, אפילו חיסרון גשמי – זה סימן שאינני בהשתוות עם החוק שפועל עלי. וחיסרון זה מניע אותי לפעולה שתחזיר אותי לאיזון.
החיסרון להיות בהשתוות, באיזון עם כל מה שקורה לי נקרא חוק השתוות הצורה. זה התענוג.

אדם שיש לו נקודה שבלב מרגיש חוסר בהשתוות הצורה כלפי האור, רק שאינו מודע לכך שהוא מזהה זאת, ולכן אינו יודע איך לאזן (וזה בניגוד לחסרונות האחרים שמתאזנים כל הזמן אוטומטית).
החיסרון שנובע מהנקודה שבלב הוא להיות בהשתוות עם תכונת ההשפעה.
תחילה החיסרון לא ברור, מעורפל, אך אט אט מתבהר הצורך להיות באיזון עם תכונת ההשפעה, לפי מידת המאמץ שמשקיע אדם וההבחנות שצובר.
אדם שמבין שהנקודה שבלב היא רצון להיות כמו תכונת ההשפעה – מתפתח מתוך הבנה זו ומתוך רצונו להיות מאוזן – כי הוא מכוון עצמו אל האור.

אם ארגיש את הקשר למערכת הכללית (קשר לנשמות ולא לגופים) – אהיה בהשתוות עם תכונת ההשפעה.
ככל שאני שומע על החוקיות של הדבר המתוקן, אני מתחיל לראות תמונות שמדברות על מערכת אחת שנקראת אדה”ר, שכולנו חלקים שלו, ואני צריך לגלות איך אני משפיע לכל המערכת שעימה אני בקשר של רצון להשתוות.
כשאני אזדהה עם הרצון שמאחורי כל הגופים שרוצים להשתוות כמוני ואַפתֵח קשר עם הנשמות ואמצא את האיזון שלי עם המערכת הכללית – אז אממש את חוק השתוות הצורה.

שלבי הסולם/ סמסטר ג’/ שעור ליום הכיפורים / בנצי                               5.10.2008

הרב”ש נפטר ב-ה’ בתשרי.
בעל הסולם נפטר במוצאי יום הכיפורים.

“מה ענין יסורים בעבודה” / שלבי הסולם – כתבי רב”ש, כרך ב’ עמ’ 902

מאמרי הרב”ש בנויים מפסוק, שאלה, דיון, פתרון.
שאלות:
1. מהו התנאי “אבל לא ע”י ייסורים”?
2. מה הקשר בין המכות לחלק ב-ה’?
הקוצים = המלכים המשעבדים את ישראל.
האם אפשר לא לברוח מייסורים?
3. למה דווקא לישראל, שאותו הוא אוהב, לייסרם?
4. למה אומר שלא לברוח מייסורים?

כל הפסוקים מדברים על עבודתו הפנימית של אדם.
אנשים שמקיימים תורה ומצוות = לומדים חכמת הקבלה ומתקנים את הרצון לקבל בע”מ להשפיע,
זוהי דרך של אנשים שרוצים להגיע לתכונת ההשפעה.
- הכול באדם אחד.

5. מה ההבדל בין בחינת “ישראל” שבאדם לבחינת “עשו” שבאדם?
ישראל = ישר-אל, הכול יהיה ישר ל-ה’.
עשו = שעשה רשות לעצמו ורצה שהקב”ה ימלא את רשותו.

גם אם אדם לא הגיע לתכונת ההשפעה, אך רוצה להגיע אליה – מקבל את השם “ישראל”.  (בחכמת הקבלה השמות ניתנים לפי הכיוון).
המטרה היא להגיע לדבקות.  והדרך מלאה עליות וירידות:
בכל רגע מגדילים לנו את הרצון לקבל כדי להגיע לכלי גדול, ע”מ לקבל את המילוי המיועד.
על הרצון לקבל הגדל לדעת איך להתקשר לבורא.

יצר רע = מסיט את האדם מהדרך.
שכר = ביטול רשות עצמי וקבלת עבודה לשם ה’.
ייסורים = שהיצר הרע מצייר לו ציורים רעים על סדר עבודתו.
היינו, שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, להגיע לדבקות ב-ה’, להשוות צורה.
כשמתעוררות השאלות – מקבל ירידה וסובל ייסורים מהיותו מרוחק מ-ה’. (כלומר מתכונת ההשפעה)

1.האדם מקבל נקודה שבלב…
2.מתחילים להעלות את הרצון לקבל לכיוון הפוך.
3.כל הזמן מרגיש יותר ויותר רחוק מהבורא.
4.הרצון לקבל מנסה לשכנע כל הזמן לסטות מהמטרה: להתבטל מרשות עצמו – לבורא.
5.ייסורים – על שאינו מסוגל לעבוד את ה’.
6.כוח להכניע את הרצון לקבל שיתבטל ל-ה’.

הטבע שלנו רוצה לקבל, ועלינו להכיר בזה.
לתועלת ה’ = שלא על-מנת לקבל פרס = נחת רוח ליוצרו. אוהבי ה’.
לאט לאט האדם לומד לייחס הכול לכוח אחד – לבורא, “אין עוד מלבדו”, שמנהל את הכל.
מדובר על שלבים בדרך.
סדר עבודה = עליות וירידות.
שהמעשים יביאו לביטול תועלת עצמו.