קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר ה”זהר” / סמסטר ג שעור 4 / אסף אוחיון                          28.9.2008    

הנברא ירד 125 מדרגות מלמעלה למטה, ועולה מחדש אותן 125 מדרגות מלמטה למעלה.
המדרגות הן שינויים בתפיסת המציאות שקיימת סביב הנברא.

הלבן – מצב שבו הכלים מזוככים, עם מסך, ועובדים על-מנת להשפיע.
זה המצב היחיד שקיים – עולם אינסוף או מצב ה-ג’ או מצב ה-א’, וכל תפיסת המציאות נתפסת ביחס למצב יחיד זה שקיים: המצב השלם, האינסוף.  כשהנברא נמצא בהשפעה מוחלטת כלפי הבורא שיצר אותו. גוף אחד.  כך הנברא תופס את תכונת ההשפעה במלואה,  ומודד את מצבו הנוכחי – כלפיה.
השאלה היא: באיזו רמה של תפיסת מצב זה אני נמצא?
ככל שאני מרגיש כחלקים רבים (המצב השבור) ולא כגוף אחד – אני קרוב לעולם הזה.

המנגנון שבו אני עולה משלב לשלב הוא המדרגה העליונה שחלק ממנה כבר קיים בתוכי, ומתגלה בי כרשימו חדש, כרצון חדש – כנקודה שבלב, שאינה שואלת על מילוי באמצעות 5 החושים, אלא מנסה לתפוס את התענוג בלי הלבושים שלו… משתוקקת למקור התענוג שהוא כולו נתינה, והוא הפוך לרצון שקולט את התענוג.
מתוך הדיאלוג בין הרצון הכללי שנקרא לב, לבין הנקודה שבלב – אני מפתח את תפיסת המציאות החדשה ואת הרצון החדש להתעלות למדרגה החדשה שבה אני נמצא בהשפעה.
הדיאלוג, החיכוך, בין המדרגה הנוכחית לטבע העליון שנמצא בתוכי ושאותו אני צריך לגלות, להזדהות עימו, להשתוות בצורה אליו – הוא מה שבונה לי את הכלים לתפיסת מציאות חדשה.

טקסט קבלי מדבר על עולם אחר, שממנו אני מקבל הדרכה, חֶבֶל.  עולם שבמידה כלשהי אני כן מסוגל לתפוס אותו (אחרת לא הייתי מוצא עצמי מול ספרי קבלה).  מתוך רצוני להיכנס לעולם זה – אני בונה כלי חדש, כלי שגדל כל הזמן.
לכן, כדאי לקחת את הלימוד לרמה שבה אני רוצה להיות בתוך מה שהטקסט מדבר עליו, בלי קשר לכמה אני מבין…

אות יא’ עמ’ 122

להשכיל ד’ אופני המושכלות = הדרך שבה אני משיג את הרוחניות ורוכש התפעלות.
בעל הסולם חוזר שוב על ד’ האופנים, כדי לבאר אותם בדברים המוחשיים שבעולם הזה.
-החומר = הרצון לקבל = הגוף.
-צורה מלובשת בחומר = נטייה, תכונה.  לדוגמה: גיבור, אמיתי, שקרן…
-צורה מופשטת.
-מהות.
אין חומר בפני עצמו. החומר הוא הצורה שבה אני תופס רצונות. שכן, אם נתעמק – נגלה שכל חומר (גם הגשמי, שנתפס ב-5 החושים) מורכב מנטיות, משאיפות…מגלים…

אני רק כלי, חוש כללי שנקרא רצון לקבל.  אני יכול לתפוס רק תתי-רצונות שלי, ואיך אני מסוגל לקבל מהם תענוג.   מתוך תבנית זו מצטיירת לי תמונת המציאות (כגופים, חפצים…) כאשר למעשה מדובר באותן ד’ בחינות דאור ישר שמרכיבות את המציאות שלי (שהיא רצון בדרגת דומם, רצון בדרגת צומח,
רצון בדרגת חי, רצון בדרגת מדבר).  וכך אני מתאר לעצמי עולם שנמצא מחוצה לי, כאשר בעצם אני כלוא וסגור בתוך אותו רצון גדול שהוא חלק ממני, אלא שכרגע אני מזהה נקודה מסויימת מתוכו ומשייך אותה אלי.
ברגע שאוכל לשייך לעצמי את כל המציאות – זה יהיה שינוי פנימי בתוכי. אז אתחיל לתפוס את המציאות בהשפעה, בקשר הדדי ביני לבין העולם החיצון, בקשר ביני לבין הנשמות האחרות.
כשאני רואה את הכל כשינויים שלי, כפעולות שעושה הכוח העליון עלי, ואני מכיל בתוכי את כל המציאות – זה נקרא שאני מצטרף לעולם אינסוף, שאני עולה במדרגות הרוחניות.
השינוי בתפיסת המציאות הוא שינוי בתכונותיי הפנימיות.

מהו השינוי?
השינוי אינו ברצון לקבל, אלא בצורתו. כלומר – בכוונה. לא בחומר, אלא בצורה המלובשת בחומר
החומר = 613 רצונות שאינם משתנים בכלום, רק הפרספקטיבה משתנה.
הרצון לקבל הוא היחיד שנוצר יש מאין, ואותו אי אפשר לשנות.

עם ההתפתחות – אני הופך מודע לכך שהרצון שולט בי.
כשהנקודה שבלב מתחילה להתפתח – היא אינה עוד רצון שמתגלה בתוכי. היא כבר חלק מטבע אחר.
הרצונות צפים בי כמו פרֵיים שנפתח. כל פריים בחיי הוא רשימו שמכיל נתונים על צורת הרצונות שלי כלפֵי האור שפועל עלי.  כל רצון מכיל תרי”ג רצונות או ד’ בחינות.
מה שמבדיל בין אדם לאדם הוא מערכת הרצונות. (סידור שונה שלהם)

חכמת הקבלה אינה מדברת על מה שאפשר לעשות עם כל אחד מהרצונות, אלא על מה שבעל הסולם מגדיר כ”צורה מלובשת בחומר”.
מהי צורה מלובשת בחומר?
הרשימות מתעוררות וצפות.  הנקודה שבלב היא רשימה חדשה שמתעוררת בתוכי.
הנקודה שבלב אינה רצון, אלא ניצוץ מאותו מסך שבור. זו ההשתוקקות לצורה חדשה על פני רצונותיי. זוהי הכוונה.
לכן, הקבלה אינה מדברת על דיכוי הרצונות אלא על להלביש עליהם צורה, כוונה.  שכן, מעולם לא הרכבנו על עצמנו צורה זו בעבר.
והנקודה שבלב משתוקקת לתכונה חדשה, לצורת ההשפעה.  וככל שצורה זו תהיה קרובה לתכונת ההשפעה המוחלטת – אני עולה במדרגות הרוחניות, מגלה את הבורא.

חומר = גוף, רצון.                              ניתן להשגה.
צורה מלובשת בחומר = כוונה, מידה.        “        ”
צורה מופשטת , ומהות – לא יכולים להשכיל = לא ניתנות להשגה, לתפיסה.
עד כה דיבר בעל הסולם על דרך פעולתו של מנגנון תפיסת המציאות, שמתוך פעולתו עלי ללמוד איך להשתמש באותו מנגנון ולהתחיל להלביש עלי צורה חדשה.

האור, כוח הנתינה שרצה לבטא עצמו – יצר כלי קבלה כדי שיוכל להתגלות בו.
נשאלת השאלה: אם לפי תפיסת המציאות, אינני תופס דבר מחוצה לי, איך יתכן שקיים אור, כוח שרוצה להשפיע ולתת בנתינה אבסולוטית, מחוצה לכלי, מחוץ לרצון?  אם האור לא היה בכלי, כיצד התגלה מחוץ לכלי?
התשובה: הכלי השיג זאת מתוך עצמו.

תחילה מרגישים את הנקודה שבלב, את הרצון לתכונת ההשפעה, ועוברים תהליכים עד שמתעלים מעל למחסום. כלומר, מלבישים את צורת ההשפעה על הרצון. וכך בכל 125 המדרגות.
ומתוך השתוות מלאה לאור – אדם מרגיש, מגלה ומשיג מתוך עצמו את תכונת האור שיצרה את הכלי.
זוהי השגה מתוך הכלי.
במילים אחרות: אדם מגלה שבתוך המציאות יש כוח רצון שמנוהל ע”י כוח הנתינה, וכוח הנתינה מגַדֵל את הרצון בכמה שלבים: הוא בונה את הרצון לפי מדרגות וד’ בחינות דאור ישר, ומגלה את הכוח שיצר את הבריאה ומחזיק אותה.  משיג את בחינת שורש, שהיא חלק מהכלי.

מחד – מייחסים את שורש לתכונת הנתינה. מאידך – משיגים את שורש מבפנים. לכן שורש נקראת גם  בחינה – הבחנה ברצון.
שורש מגלה את הטוב שבבורא בכך שהוא מיטיב למַשהו שנוצר יש מאין, רצון שיקבל בתוכו את מה שיש לכוח העליון לתת. וזו בחינה א’.
משלב זה הרצון = החומר – מתחיל להתפתח בעצמו.

הבורא רצה להיכנס לתוך הכלי, כדי שהכלי ירגיש אותו. כלומר, הבורא צריך שהנברא יהיה מודע לתהליך ההתפתחות, יִתיָגֵעַ, יקדים את הרצון שלו, יבחר בחירה חופשית מודעת.
איך מתפתח הרצון?
מתוך שאני מרגיש את התענוג, אני מתחיל להרגיש שמאחורי התענוג יש את נותן התענוג, ישנה תכונה שמייצרת אותו תענוג והיא עליונה מהמצב שלי, ואני רוצה להיות כמו אותה תכונה. וזו בחינה ב’. (רצון שרוצה להיות כמו שורש אך עדיין לא מממש את זה)

לקבל על-מנת לתת:
החומר יודע רק לקבל את התענוג.  לא קיים מצב של לקבל על מנת לתת, אלא לקבל על-מנת לממש את רצון שורש.
כלומר להמשיך את הטבע הבסיסי שלי, כשמהות הפעולה היא על-מנת להשפיע.  וזה נקרא מסך ואור חוזר.
ההבדל הוא בצורת הקבלה: או שהיא על-מנת לקבל או שהיא על-מנת להשפיע. וזו בחינה ג’.

 הקדמה לתע”ס/ סמסטר ג’/ שעור 4 / יניב תשובה                               28.9.2008

אות ט”ו

רק מתוך המאור המחזיר למוטב, כשרוצים בו לשם תיקון, זה עובד על הרצון. אז מתחילים להתברר הדברים הנכונים מצד הטבע, “כי קדושת האמונה מזככת את העינים של האדם שתהינינה מאורו ית’, עד שהמאור שבתורה מחזירו למוטב”.

אמונה- מי שמשקיע את כל זמנו הפנוי ב”גילוי אלוקותו ית’ לנבראיו”, לפי הנתונים הבסיסיים שלו.
אמונה שלימה- שמוכן למסור את נפשו לטובת הבורא.
(“מחוסרי האמונה דומים לעטלפים אשר לא יוכלו להסתכל באור היום.. כן מחוסרי האמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה’”)

אות ט”ז

מחד, מקבלים בחברה מילויים אגואיסטיים (גם בלימודי הקבלה), הסיפוקים מעוורים ולא נותנים לברר מהי המטרה הרוחנית שהיא בעצם השפעה.
כל רגע שאנו לא מבררים בין הרצון לקבל לרצון להשפיע בתוכי הוא רגע שהולך לאיבוד.
(כלומר כל רגע שבו לא נעשה : “ישראל, אורייתא וקב”ה חד הוא”)
עלינו להגדיר מסגרת שעוזרת להתקיים כדי להגיע לרוחניות.
לשאול כל הזמן שאלת “בשביל מה אני עושה?”
כל פנייה לבורא נעשית באמצעות החברה, לבנות קשר “ואהבת לרעך כמוך”, שאז אני משתווה ביחס לבורא כלפי הגוף של אדם הראשון. (ההשתוות היא בזה שאני דומה לעליון ברצון שלי לחיבור)
הלימוד במטרה לצאת מאהבה עצמית ולהגיע למעשים בעל מנת להשפיע.

אות י”ז

“יצר רע”- הוא רע כי מפריע לי להתמלא בתענוג.
“תורה תבלין”- עוזרת לי לראות את הרע הזה.
אז יש לי יכולת לבקש כוח להתגבר עליו וככל שיש לי כוח התנגדות לאגו (מסך) ככה מגלים לי יותר אגו ויותר כוחות. השקעה כדי להתעלות מעל האגו זה נקרא “אמונה”.

“ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי”ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ”ש חז”ל, נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה לשם מצות התורה, ובדרך הזה יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ”ש, רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך (משלי ג’, ח’). ואז יהיה נכון לבו בטוח, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה. באופן, אפילו מי שיודע בעצמו שעדיין לא זכה ח”ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן על ידי עסק התורה, כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת השי”ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ”ש חז”ל, בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחיה (מכות כ”ד). ולא עוד אלא, שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (במסכת ב”ב דף ט”ז ע”א) אמר רבא, ביקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין, אמר לפניו, רבש”ע, וכו’ בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך, ופירש”י שם, בראת צדיקים על ידי יצר טוב, בראת רשעים על ידי יצר הרע לפיכך אין ניצול מידך, כי מי יעכב, אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב, (איוב ט”ו) אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל, ברא הקב”ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין. ופירש”י שם, ברא לו תורה שהם תבלין, שהיא מבטלת את “הרהורי עבירה”, כדאמר בעלמא, (בקידושין דף ל’) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו’, הלכך לאו אנוסין ננהו, שהרי יכולין להציל עצמן, ע”ש ודו”ק.”