קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר ה”זהר” / סמסטר ג שעור 3 / אסף אוחיון                          21.9.2008    

מציאות = תפיסת המציאות.
המציאות נתפסת מתוך הכלי שלי, שהוא – אני.  ככל שאני משתדרג בפנימיותי – אני תופס מציאות פנימית יותר.
אני תופס את השינויים החלים בי. לשינויים אלה שמות רבים: עולמות, ספירות, נשמות, פרצופים, הבחנות, צבעים, מדרגות…
ג’ הגדרים:  בתוך המציאות החיצונית אני תופס רק טווח שנקרא חומר = שהוא הרצון לקבל, ואת מה שמתלבש בחומר, ורק אותם אני יכול לחקור.
הזוהר עוסק בעולמות בי”ע ובכל הקשור לנשמות בני אדם בעולמות אלה.
גם ההבחנות הרוחניות נתפסות בג’ גדרים אלה.

אח”פ דעליון:  כל מה שנראה לי כעולם שמנהל אותי והוא מחוצה לי, מלבד הנקודה שבלב, אותה אני מזהה כשלי.
קיים כוח שפועל עלי דרך אותו עולם שמנהל אותי – כדי להעלות אותי לדרגתו.  דרגתו של אותו כוח מתבטאת בתפיסת מציאות מתקדמת יותר.  זהו החלק התחתון של המדרגה העליונה שנמצא בתוכי.
חכמת הקבלה מלמדת כיצד לזהותו, להתחבר אליו ולעלות עימו למדרגה עליונה יותר של תפיסת המציאות.

בעקבות קטע מהסרט Flatland :
הסרט עוסק ביצור החי בעולם בן שני מימדים, שרק אותם הוא תופס, ורק את זה הוא מכיר, ופוחד מכל מה שאינו מכיר. אין לו מושג על מימד שלישי.
בהקבלה אלינו: תפיסת המציאות שלנו רק דרך חמשת החושים שבגופינו. כל מה שאינו נתפס דרכם, כל חשיבה אחרת – מפחידה אותנו וגורמת לנו ללכת לאיבוד.
הקונפליקט:
היינו נשארים בתפיסת חמשת החושים אילולא הייתה מתעוררת הנקודה שבלב, שגורמת לנו להרגיש,  ושמגלה מציאותו של מימד נוסף, פנימי יותר, לא נודע.
הנקודה שבלב שואלת על מקור המילוי ואיך להשתוות למקור זה.
מקור זה אינו נמצא ב-5 החושים אלא בתכונת ההשפעה שיוצרת את המציאות שלנו וממנה ניתן לראות את כל המציאות.
מחד – אני מתחיל להבחין שקיים מימד עליון, מדרגה עליונה לקיום שלי.
מאידך – אינני יודע איך לתקשר עימה ואיך אתבטל בפני אותה מדרגה עליונה, שתיקחני למעלה.
ככל שאני מעמיק בעניין – מתגלה לי חכמת הקבלה, שמנחה אותי להיכן שנמצאת המדרגה, איך להתחבר אליה, ולאן אוכל להגיע דרכה.  בסופו של דבר מוצאים קשר עם המדרגה העליונה, ומגלים שרק דרכה ניתן לעלות למעלה = להרחיב ולהעמיק את תפיסת המציאות.

הבעיה:
איך להרחיב את הנקודה, לחדד ולמקד אותה לרצון כזה שייתפס במדרגה העליונה – באח”פ דעליון.
מחד – הרצון כלפי הרוחניות כדי לענות על השאלה “מה הטעם לחיי?” – גדל והופך חשוב .
מאידך – ככל שמבררים יותר את מושג הרוחניות ואת תכונת ההשפעה – גדל הפחד. (כי האם יתכן שכל מה שאני עושה – לא יהיה למען עצמי? לא יהיה בו רווח לעצמי, ולו הקטן ביותר?)

אם נוכל להרגיש את הסברי המקובלים ולהתחבר לתכונת ההשפעה – נתעלה מעל המציאות המוגבלת שלנו שמנוהלת ע”י האגו, ונרחיב את תפיסת המציאות.  נתעלה מעל לזמן, מקום ותנועה, ונכלול בתוכנו את המציאות כולה.

המדרגות בתפיסה מרמת העולם שלנו עד רמת אינסוף – הן המדרגות עליהן מדברים המקובלים.  הם מדברים רק על שנויים בתפיסת המציאות שלי.  ותפיסתי את העולם הזה עד עולם אינסוף היא עקב השינוי שחל בי, שהרי המציאות הגשמית נשארת כפי שהיא.
אך מאחר וזה נסתר מאיתנו – נטעה תמיד ונחשוב על משהו גשמי.
אות ח’ (עמ’ 221)

השגת עולמות = הסרת העלמה/הסתרה שקיימת ביני לבין המציאות המוחלטת.
הסתרה זו נעלמת ע”י שאני מתקן את הכלים שלי, ואז אני תופס את השחור – עולם העשייה, שהוא תיקון עביות שורש. ואח”כ – תיקון הירוק, ותיקון האדום…
הצבעים מתארים רמות מסויימות של תיקון שלי.
תיקון כל הצבעים מביא לתיקון כללי = הלבן = עולם האצילות, שמושג רק מתוך המדרגות הקודמות.

הצבעים משליכים לַמָשָל ספר, סיפור וסופר.
ספר = גילוי.
סיפור = הרשימו, החיים שלי, ההתנסויות שלי.   את הגילוי אני מגלה כשאני קורא את הסיפור.
סופר = גילוי מי שכתב את הסיפור.  זוהי המחשבה שנמצאת בשלבים הקודמים – “מחשבת הבריאה”, עליה אנו לומדים מ”מעשיך הכרנוך”.
כלומר, מתוך הנפעל = נברא (שזה אני) שמגלה איך אני פועל – אני מגלה איך הוא מפעיל אותי, מה הוא רוצה… וכך אני מתעלה לרמה שלו (סופר).
“אחור וקדם צרתני” – הבחירה החופשית שלי היא ללמוד איך הרוכב – רוכב על הסוס. כלומר, איך הוא פועל עלי ומפעיל אותי. וזה – מתוך שאני מגלה איך אני מופעל.

לומד הקבלה מזהה איך מתעורר בו הרצון לקבל, ומזהה אותו כרשימו חדש שיוצא לפועל.  וכשהוא מזהה ומתייחס אליו (על אף הנפילות/הצלחות שבדרך) – הוא גדֵל.

ספר = שחור = גילוי.
סיפור = ירוק.  כל מה שאני עובר, כפעולות של הבורא עלי, ואני מקשר אותו עם תכונת ההשפעה. רשימו.
סופר = אדום.  הבורא, החוקיות שפועלת.  כשאני מכניס זאת לכל מצב – אני מתעלה.
- – - – - – - – -

פחד
לפני הכניסה לגילוי רוחני אדם עובר מספר מצבים:  הסתר כפול, הסתר רגיל, גילוי רגיל, גילוי כפול.
בעולם הגשמי פחד הוא כוח שפועל על הרצון ומראה לו איפה יש חורים שחורים נוספים/אחרים, על פי הרשימות.
לפני המחסום – הפחד מתמקד בכך שלא יהיה לי מילוי ברצון.
בעולם הרוחני – הפחד קיים, אך הופך לפחד אלטרואיסטי, שמא לא יגיע להשפעה.
ככל שאדם חוקר – המיקוד גדל וההבחנות רבות.

הנכון הוא להבין שאני תופס את המציאות בתוכי, כולל האנשים האחרים מחוצה לי.
הניסיון שלי הוא להפשיט את הלבושים שבהם מתראה לי התמונה, ולזהות את מה שקורה מאחוריהם.

עולם האצילות = סוד חכמה = לבן.  אין לנו בו תפיסה.
התפיסה היא רק בג’ עולמות בי”ע: בינה, תפארת, מלכות, שהם בבחינת הדיו שבספר השמים = תכונת ההשפעה.

הלבן הוא עיקר המציאות.
האותיות הן צורות גשמיות שמתגלות בג’ מיני דיו.
האותיות נשואות על הלבן בספר ובלעדיהן לא היתה מתגלה החכמה (=אצילות). כנאמר: “כולם בחכמה עשית”.  חכמה – חכמת עולם האצילות, הלבן.
חכמה = אור חכמה, מתגלה למקובל כשמשיג את מדרגת עולם האצילות.
כלומר, כל המצבים שאני מגלה הם דרגות תיקון שלי כלפי עולם האצילות. וכשאני מגלה את ג’ העולמות – אני מתוקן בהם, ואז – מגלה גם את האור הלבן.

המציאות מתגלה מתוך הניגודים וההפכים ונקבעת מתוך הפער בין שני דברים הפוכים שאני מגלה:
למשל: מר – מתוק, חושך – אור…  לכל נתון מנתונים אלה אין ערך בפני עצמו. אני מבין מהו מר רק כשאני מכיר מתוק.  אחרת אין לזה משמעות.
על אותו משקל: כדי לתפוס את תכונת ההשפעה (= הבורא= הטוב והמיטיב המוחלט) על כל פניה – אני
צריך להכיר את הרע, לתפוס אותו מתוך מה שהופכי כלפיו, מהכרת הרע.

פיתוח הכלי הרוחני:
בתחילה יש לאדם רק נקודה שבלב.
הנקודה שבלב רוצה להשפיע. יחד עם זה – עליה להתגבר ולהתעלות מעל הר סיני = הר של שנאה (האגו שאיתו נוצר האדם.
העבודה שלי היא להעלות את חשיבותה של אותה הנקודה. וכשאני מצליח ומתגבר – ההר גדל ועלי להתעלות על יותר נקודות.
כל מצב כזה הוא רשימו, והוא מכיל בתוכו את האגו שצריך להתגלות (שהוא הכוח הנגדי, השלילי) ואת הכוח החיובי, ומשאיר לי את חופש הבחירה ביניהם כדי לעלות במדרגה בעצמי.
*לא יכול להיות מצב שבו ההר יקבור אותי, אך בלי בחירה לא אוכל להתעלות מעליו.
הבחירה היא המאמץ שאני צריך לעשות.

הפרדוקס שקיים עד גמר התיקון הוא:
מחד – הבריאה בנויה כך שיש בחירה חופשית.
מאידך – אני חייב להגיע ולהתעלות מעל ההר.

אות ט’:
הזוהר מדבר על אצילות רק לפי הארתו של הלבן בג’ עולמות בי”ע.
הפרסא – גבול בין אצילות לבי”ע.
או שג’ עולמות בי”ע נשארים ברמת התיקון שלהם ומקבלים הארה שעוברת דרך הפרסא או שיש עליית העולמות.
אנו תופסים רק את החלקים של עולמות בי”ע בכלים שלנו.
יש מצבים שכן מתקנים וזה נקרא עליית עולמות מעל הפרסא.

דיו = המפגש בין האור לכלי, שכותב כביכול ומגלה בתוכי את הניגוד בין הכלי לאור, ומתוך הניגוד אני מבין מהו אור.
אות = החותם, ההתרשמות – קשר בין הרצון לקבל ותכונת ההשפעה, שנכתב בתוך הרצון לקבל.

מתוך הטעמים והנקודות יש התרשמות מהאור שהיה בתוכי, והתרשמות מתוך המגבלות של מה היה חסר לי כדי לקבל את הכל על-מנת להשפיע. ואלה האותיות.
האותיות מכילות את הכל וקובעות את צורת הקשר בין הרצון להשפעה, וזה נחרת ברצון לקבל.
את הקשר הרוחני הזה שנמצא/נחרת באות מסוימת – עלי לגלות.
*עלי לעבור הכל.  אך בגלל שאני כלי אחד, ואני קשור לכולם – אינני חייב לעבור בעצמי את הכל, רק את חלק הרשימו שלי.

אות י’:
הלבן הוא המושכל שבספר.
ג’ צבעי הדיו מבארים את המושכל הזה.
כלומר, כל אדם צריך לכתוב ספר תורה = לעבור את כל סוגי הקשר השונים (מ- ב’ ועד ל’), ואלה כל הצורות שבהם הרצון לקבל יכול להידמות לצורת ההשפעה.
ומתוך זה, אחרי שהשכיל את כל האותיות – הוא מבין.  כלומר מתוך השחור – הוא מבין את הלבן.
כשהבין את הלבן – מגיע לגמר תיקון.

הקדמה לתע”ס/ סמסטר ג’/ שעור 3 / יניב תשובה                               21.9.2008

איך להשתמש במה שכתוב בתע”ס בכדי שיפעל עלי?
האור המקיף יפעל עלינו רק כשנתרחק מהמילוי שברצון לקבל. כשנבין שאי אפשר להתמלא מהרצון לקבל, ושמטרת הבריאה היא למלא אותנו בטוב בלבד, דרך אחרים.

אות ו’
איך השתמשו בעבר בחכמת הקבלה?
הביאו עצמם למצב שבו לא קבלו שום תענוג מלבד התענוגים ההכרחיים. הכניסו את הרצון לקבל לצמצום, ואז גילו שאי אפשר לקבל תענוג ברצון לקבל.
מאחר ואין צמצום על “על מנת להשפיע” – מותר כמה שנרצה.
להשפיע -  להיות בייחוד עם הבורא. (השתוות צורה)

אות ז’
למקובל שנמצא בהשגה אין חסרון גשמי.  יש לו רק חסרון רוחני, חסרון להשפיע.
כשעוברים מחסום – לא תלויים יותר במר ומתוק של העולם הזה.
“קליפות” – על מנת לקבל את הבורא.
מקובל שנמצא בהשפעה משתמש גם בעולם הזה להשפיע לה’.

אות ח’
לזכך את הגוף כדי לגלות את הטוב האלוקי.  להגיע עד סוף ההבחנות של ה”אני” כדי להיפתח למדרגה חדשה.
חכמת הקבלה מחייבת את האדם להתפתח בכל הרמות.
א. מגיע ללא לשמה – רוצה להשפיע דרך ה-על מנת לקבל, מגלה תענוג בהשפעה, אבל התענוג הוא שלי.
ב. מגיעה ישועה מלמעלה, מקבל לשמה.  מקבל שינוי.

אות ט’
להשפיע = להביא אחרים למצב הטוב, לבורא.
העולם הבא = המדרגה הבאה.

אות י’
צורת ההתקדמות היא אור.
כעת אינני מרגיש את העולם הבא, ומרגיש את העולם הזה כסבל.
כשאעלה מהמצב הנוכחי שלי – אגלה שגם בעולם הזה ארגיש טוב ועונג.

אות יא’
הקלו חכמי התלמוד.  כי מתוך שאנו כלולים בנשמה אחת, והם תקנו את עצמם בעביות שלהם, בדרגה שלהם, ובגלל שאנו מחוברים יחד – איננו צריכים לעבור סיגופים בצורה פיזית, אלא בצורה פנימית.

כיום, מתוך הקבוצה שמחוברת יחד, ונשים שנותנות תמיכה, חשיבות וכוח – מתוך הצורה הזו מתעלים וחשים כוח עליון.

המקובלים תיקנו עד דרגה ד’ של החי, וכעת התיקונים קיימים רק בדרגת מדבר.