קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר הזוהר/ סמסטר ג’ שעור 11 /אסף                              23.11.2008

אות כ”ב:
ברוחניות מעשה הוא – כוונה.
כשבעל הסולם מדבר על מעשים טובים/מעשים רעים – הוא מדבר על כוונות.
אלטרואיזם אנושי נבחן רק על פי הכוונה, וחשוב שהכוונה תהיה טהורה, מבלי שיהיה מאחוריה רווח עצמי.
המעשה עצמו אינו אלטרואיזם, אבל הכוונה שמאחוריו יכולה להיות אגואיסטית או אלטרואיסטית.

פעולות האדם כלפי הרוחניות: ההתקרבות לרוחניות, השתוות לעולם הרוחני, השתוות לבורא במידת ההשפעה – נמדדות על פי הכוונות, עד כמה הוא עובד למען תכונת ההשפעה.
לכן, כשבעל הסולם מדבר על מעשים טובים/רעים – הוא מדבר על כוונות.  עד כמה אנו משווים את הכוונה שלנו לתכונת ההשפעה.  ולפי זה יש ברוחניות פעולות/מדרגות שנקראות: התמעטות, התפשטות מעלה-מטה בעשר הספירות.
עשר ספירות הוא הכלי הרוחני של האדם.
כשאדם שרכש מסך עושה פעולות – בהתאם לפעולותיו קורים שינויים בכלי שלו.
הכלי מתחלק לעשר ספירות.

בעל הסולם שואל: היתכן שהאלוקיות (=עשר ספירות) תקבל שינויים בגלל התחתונים = הנבראים? כלומר, היתכן שהאדם עושה שינויים בבורא?
והתשובה: לא! את השינויים אדם עושה בתוכו. והוא מגלה את מידת השינוי כשווה יותר או שווה פחות לתכונת ההשפעה, שקבועה ואינה משתנה.
השינויים קורים בנברא היחיד – ברצון. והרצון מגלה את תכונת ההשפעה כיותר או פחות, ומודד אותה על פי מידת הגילוי.

הכלי הכללי עובר שינויים בגלל הכוח האחד והיחיד שפועל עליו. אך אנו, כחלק מהכלי הכללי תופסים את הכוח הפועל רק מתוך ההשגה.
הבורא יוצר שינויים בעולם וגורם למשבר כללי כדי להביאנו למודעות לפיה אנו קשורים אחד בשני ותלויים הדדית זה בזה.
מקובל שהגיע לגמר תיקון – לסיבת הסיבות, מרגיש שמה שיצר אותו הוא אותו אור = תכונת ההשפעה, ומגלה אותו בתוך הכלי. וכמובן, שתכונת ההשפעה מביאה את המקובל לכך שהאדם יגלה אותו.

כל התבניות מצויות בנו:
-אין אור בלי כלי.
-יש רק ד’ בחינות = עשר ספירות.
-מציאות = תפיסת המציאות.
-נברא רק רצון שמפעיל את האדם.
-התהליך הכללי = שהרצון צריך לתקן בעל-מנת להשפיע.
כל התבניות האלה מצויות בנו.
האנושות תופסת את המציאות מתוך מה שקורה ומתקדמת לקראת ההבנה שקיים קשר בין אחד לשני, ועלינו לגלות אותו כוח עליון שברא אותנו ומשפיע עלינו על-ידי שינוי היחס.
כל המכות הניחתות על האדם הם כדי להביאו לברור היחס שלו כלפי תכונת ההשפעה, כי יש רק אור וכלי והיחס ביניהם.

“וכן בלבן שבספר וחומר האותיות שבספר – זה יתכן בג’ עולמות בי”ע, ששם נמצאים הכלים של הספירות – מחודשים, ואינם אלוקיות”. בעוד בעולם האצילות – גם הכלים של העשר ספירות בבחינה אחת עם האור האלוקי שבהם, כמו שנאמר בתיקונים: “איוהו חיוהי וגרמוהי – חד בהון”
איוהו – מהות הספירות. אינסוף ברוך הוא.
חיוהי – אור החיה המאיר בספירות = עולם אצילות = חכמה = אור החיה.
גרמוהי – הכלים של הספירות.
כלומר, המקום שאני מגלה אלוקיות = תכונת הבורא, הוא תמיד אחד. כלי ואור שמאיר בתוכו.
האלוקיות יכולה יכולה להתגלות רק בתוך הכלים.  וכאשר מדברים על אור חכמה – זה סימן שהוא כבר התגלה בתוך הכלי.
אני צריך לקלוט שכל הדברים שמתגלים לי הם מתוכי ובתוכי, ואני מתחיל להיכנס להשגה אמיתית של הדברים דרך כל מה שקורה לי.
מתוך הקורות אותי – עלי לגלות את הכוח הפועל עלי, מהו.
ההתפתחות שלנו היא פנימית, במודעות, בתפיסה את מה שקורה לנו ביחס למציאות, בפיתוח חוש חדש.
וזה מאד קשה. קשה גם לבעלי הנקודה שבלב וגם למי שאין להם הנקודה שבלב.
גלגלתא ועיניים – החלק שיש להם נקודה שבלב.
אח”פ – החלק שאין להם נקודה שבלב.
חשוב להגדיל את חשיבות המטרה, חשיבות הבורא, חשיבות ההשפעה עד כמה שאני יכול ומבין.

אם הכל הוא אלוקיות ואחדות גמורה, איך אפשר להבין שיש שנויים בתחתונים (בנבראים) שהם גורמים לאותה אלוקיות?

אות כ”ג:
לשם כך יש להבין:
-שעצם מחוייב המציאות הוא סוד מהות, אותה לא תופסים.
-עולם האצילות הוא סוד של צורה.
-ג’ עולמות בי”ע הם סוד החומר.
-הארת האצילות בבי”ע היא סוד צורה מלובשת בחומר.

שאלת בעל הסולם היתה: איך יתכן שבעולם האצילות אין שום דבר שקשור לנברא?
תשובתו: זהו חלק האינסןף, חלק שאין אנו משיגים.
גם את חלק הצורה איננו משיגים. אבל אנו יכולים להשיג אותה צורה רק כשהיא מלובשת בחומר, בכלים שלנו, שלצורך הענין אלה דרגות התפיסה שנקראות עולמות בי”ע.
מכאן, כשאומרים אינסוף ברוך הוא – לא מתכוונים כלל לעצמותו. שהרי כל מה שהזוהר מדבר עליו מרוכז ביחס כלפי הנשמות. וכל מה שאני קורא עליו בספרי הקבלה מדבר על מה שאנו משיגים בכלי שלנו, ורק היחס שלנו קובע איך נגלה אותו.
מתוך הכלים שלנו אנו משיגים שיש כוח שנמצא מחוץ לכלים, כי כך אנו מרגישים.
אנו לא משיגים את אותו כוח אך כן משיגים שהוא השורש שלנו.

שיטת התיקונים היא שאנו מכוונים עצמנו לכוח העליון שישפיע עלינו.

 הקדמה לתע”ס – 11

אות מ”ג
בדרך לא מגלים לי איפה אני נמצא,נוצרות הרבה ספקות  – ומבינים שלא אפשרי להתקדם בתוך הדעת.

אות מ”ד
ההשגחה אינה גלויה.
באי עולם – יש קומץ שמבין את ההשגחה נמצאים בחסד וטוב להם. הרוב לא מבינים.
אי אפשר לגלות את הבורא בלי שלבים. ככל שאדבק ואבין את השיטה , להסכים להתפתח, זה מקל על התהליך.

אות מ”ה
ד’ בחינות בהשגת ההשגחה.
הסתר כפול – מרשיע את הבורא בשתי רמות.
1.אין עוד מלבדו.
2.טוב ומיטיב.

הסתר רגיל – מרשיע את הבורא ברמה אחת: טוב ומיטיב.
גילוי 1 – שכר ועונש – רוכש מידה של השפעה , החשבון לא מהאגו המנצל את המציאות, אלא בעל מנת להשפיע ומבין שהבורא טוב ומזה טוב לו. מגלה במציאות טוב ומיטיב. תפיסת המציאות בכלי של השפעה. השלבים הקודמים של ההשגות והרצונות הופך אותם למצוות – כי מבין את ההשגחה המיטיבה.

שכר ועונש =  מגלה מה החוקים של שכר ועונש, מה אני מקבל תמורת קבלה והשפעה, מה השכר. מתגלים חוקי טבע , חוקי המציאות כמו שהם. התגלה בגלל שאני מוכן לקבל זאת בצורה לא תלויה בשכר ועונש.

אני חייב לקבל הבטחה,  אור חסדים. מסך ואור חוזר. לקבל כיסוי על רצון לקבל שנקרא “אור חסדים”, שלא ממלא אותי,  אלא נקרא “ערבות” – שנתן לי בטחון שלא יחסר לי כלום. זה שלב צמצום.

להגיע למצב שאין לו חשבונות עם עצמו –
מתחיל לחשוב על דבר הנקרא “השפעה”.

ערבות = מצב שמקבלים דרך החברה – כוח שנקרא “אמונה” – מצב ראשוני שאני כבר לא דואג לעצמי ואז מותר לי לגלות שכר ועונש.
כל מה שאני פונה אליו חוץ מ”אין עוד מלבדו” נקרא “עבודת אלילים”.
יוצא שעד גמר תיקון עד שיתגלה לחלוטין ברצון שלי – אני למעשה פונה לאלוקים אחרים בדרגות שונות.

אות מ”ז
הסתר רגיל, אחוריים, כמו לראות חבר מגבו ולא בטוחים אם זה החבר.
מצווה – מתגלה בי בהרגשה ברורה.
תורה – ההבחנות נשארות.
גילוי – שיש הרגשה.
אם מקבלים ערבות? מתוך הקשר עם הסביבה, מתגלה התמונה יותר פנימית בינינו – כי בפנים אנחנו כלי אחד. ככל שאתקן אגלה שהמציאות פועלת כגוף אחד. רוצה להתחבר עם הקבוצה, עם חשיבות המטרה, נקרא שאני רוצה להתחבר עם החלק אלוקה ממעל שבקבוצה, ואז מתגלה לי הקשר הזה. הבורא נותן דרך הקבוצה ערבות.
מנתקים ממני שכר ועונש למטה ממחסום ולכן היגיעה לא קשורה למציאה.
מתיגע בכלי מלכות ומתגלה לי אור בכלי של כתר.
ערבות = מילוי (הרגשה) שמבטל לי את הדאגה לעצמי.  הבורא ערב לכל העולם.

אות מ”ט
שלא מצליח להצדיק.
הגעתי למצב שרע לי ולא מתאמץ להצדיק אז מגיע להסתר כפול.

קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

שיחה על המשבר/מאמר הערבות/ סמסטר ג’ שעור 10 /בנצי                              16.11.2008

מאמר “הערבות”  לאור המשבר הכלל עולמי הנוכחי.

אנו בתקופת עידן חדש, שבה נכנס רצון חדש/רשימו חדש לעולם כולו.
המערכת הכללית של הטבע שמשנה מצבים כל הזמן – החליפה מצב גם עכשיו.
“כל העולם” כולו – גם הנשמות שהנקודה שבלב שלהם פעילה וגם הנשמות שבהן הנקודה שבלב אינה פעילה.
בעבר, הקבוצה שבה הנקודה שבלב פעילה – התפתחה בתוך עצמה.
לדוגמה: התפתחותם הרוחנית של המקובלים לא היתה קשורה להתפתחות הכללית של כל העולם.
“כל העולם” שאלו: “מה הטעם בחיי?” מתוך חיפוש אחר כוח עליון מעבר לחיים הנורמליים.
עכשיו הגיע זמן חדש שבו הקבוצה שהנקודה שבלב שלהם לא פעילה החלה לשאול שאלה זו מתוך כוונה שונה, מתוך חיפוש אחר דרכים חלופיות לחוסר ההצלחה שלהם, ולא מתוך חיפוש אחר כוח עליון ורוחניות.

בזמנים אלה, חייבות שתי הקבוצות להתחבר לקבוצה אחת – ליצור כלי שלם.
זהו תנאי חדש של המערכת:  רק כאשר שתי הקבוצות יִצרו כלי שלם – ניתן יהיה לגלות את חוק הטבע = הבורא.
הבעיה שעומדת עתה בפני האנושות היא:  איך לבנות את הכלי השלם המשותף?
אלה שנמשכים לרוחניות – יודעים מעט על הסיבות למשבר, ויודעים במה מדובר.
לעומתם, מי שאין לו הרגשה/ידיעה או רצון שהוא מעבר למה שקורה איתו עכשיו – מנסה לפתור בעיותיו בעזרת השכל הבהמי שיש לו כרגע.
בימינו, שתי הקבוצות אינן יכולות להתפתח אחת בלעדי השניה, כי המערכת היא מערכת אחת, וכי קבוצה היא – “כל העולם”.

קבוצה = כל העולם.
אומה ישראלית = ישראל (מי שהגיע להשגה של ישר – אל).
יהודי = יחוד בורא ונברא. מי שהצליח לדבוק בתכונת ההשפעה.

מאמר “הערבות” – “שכל ישראל ערבים זה לזה”.
החוק: “ואהבת לרעך כמוך” = חוק “אהבת הזולת” – צריך להתקיים.
מהם התנאים שצריך כדי שחוק זה יתקיים?
בעבר “אהבת הזולת” היתה למלא את החסרון של האחר, לגרום למילוי ברצון לקבל של האחר.
אולם הנסיון הראה שככל שניסו למלא חסרון זה – עדיין נותר מחסור.

בספר “הערבות” אומר הרב לייטמן:
“עד איזו מידה על כל הנבראים להיות בקיום הערבות?  עד שכל אחד דואג וממלא את מחסורי חבריו.”
כלומר, אי אפשר לבצע את חוק הערבות בפועל אלא – ברצון.
לא צריך למלא את כולם אלא לחבר את כולם כדי שהשפע יופיע בכלי השלם המחובר.
מילוי צרכי חברו = פעולת חיבור שגורמת בהמשכה לשפע שממלא את כולם, וכך “מילוי צרכי חברו” הוא בדרך עקיפה. כלומר, אי אפשר למלא את הכלי באופן ישיר, אך אפשר למלאו ע”י יצירת חיבור דרך גורם שלישי, שהוא חוק הטבע = הבורא. ורק חוק הטבע יכול למלא את הכלי. זו הדרך היחידה.
במילים אחרות, אם אבין נכון את חוק הטבע ואבנה מערכת מתאימה – אוכל להרגיש מילוי ע”י חוק השוואת הצורה.  כדי שיבוא המילוי נדרש החיבור לחוק הטבע.

נשאלת השאלה: איך יקרה החיבור עכשיו, כשכל אחד מנותק מחוק הטבע (והוא בגלות, בחושך)?
והתשובה היא: שהתנאי לכך הוא בראש ובראשונה הרצון לערבות.

כשקבוצה מצליחה להגיע לרצון להתחבר לחוק הטבע – היא יכולה ליצור את תנאי הערבות.  ואז, יגיע כוח מלמעלה שידביק בסופו של דבר את כל חלקי הכלי. וכך הוא גם בונה את הכלי וגם ממלא אותו.
הטבע ימלא אותי רק בתנאי שֶאֶדַמֶה לו.  לכן, עלי להכיר את חוקי הטבע כדי לתפקד בו מבלי להינזק.

חוק גלובלי = חוק “האחד” = חוק הטבע . והוא פועל בכל מקום, על כל אחד בצורה שונה, על-פי התפתחותו ובהתאם לצרכיו.

גילוי 1: הרגשת הערבות שמגיעה מלמעלה, מהכוח העליון = מהשכינה.
גילוי 2: הרצון לערבות, הרצון להתחבר, שצריך לבוא מלמטה.

שכינה = כלי.
שוכן = הבורא, הממלא את הכלי באור.

גם את הכלי = השכינה – איננו יכולים לבנות בעצמינו, ועלינו לקבל מהשוכן ידע איך לבנות כלי.

*הרצון לערבות והערבות (שהאור נותן) הם תנאי לגילוי הכוח הבורא.

כאשר אדם יוצר חיבור בין החלקים שיהוו את הכלי – אז יגיע כוח מעל שיבנה את הכלי, וכך אדם יוכל להרגיש את התיקון.
הערבות חייבת להיבנות על בסיס של מי שנותן את הערבות. רק הבורא שברא את הכלי – יכול לחבר מחדש את חלקיו.
כדי להגיע לתיקון ושלמות בתקופה הנוכחית חייב החיבור למצב של כלי שלם להיות מוחלט.
כולם צריכים להתכוון לחוק הטבע. לראות איך כל דבר עובר דרך וקשור אלי, ואני – קשור אליו.

בתקופה זו של התיקון הכללי אין השגה פרטית.
אם בעבר יציאת מצרים היתה רק של האומה היהודית, היום – חייב כל העולם ביציאת מצריים. שכן, מספיק שצד אחד לא יהיה מתוקן, כדי שהצד האחר לא יוכל להשלים את תיקונו.

*אי אפשר להגיע לגילוי הבורא ללא התפתחות הרצון לקבל. האגו הגדול חייב להיות, כי רק מולו אפשר להבין את הבורא. רק אז הוא דוחף אותנו לחפש מילוי.

הקדמה לתע”ס
אות ל”ג
פסיעה בשתי רגליים:
1.רצון לקבל שרוצה לפלוט אותי החוצה. קו שמאל.
2.הקבוצה, הספרים, הרב. קו ימין.

אם לא עבדתי מול הרחבה וגיליתי\הרגשתי שאני מנותק ממנה (לא מסוגל להתחבר – רוצה לברוח רק אז אפשר לפנות למאור.
מתוך המאמץ לחיבור והמאור שמושכים בעת הלימוד, מגלים את הרע.

אות ל”ד
משלא לשמה בא לשמה =ע”י עיסוק בתורה ומצוות שלא על מנת לקבל פרס.
כל המטרה היא קיבוץ גלויות לדבר היחיד שנקרא בורא.

אות ל”ה
כשאני לא לומד מתוך הרגשת הקלקול בקבוצה, אלא שיעזור לי בדרגה הבהמית ,זה לא מטרת העסק = עושק את הגבירה ויורש אותה. עבודת אלילים.

אות ל”ו
נתפתח עד שאדם יבין שלא כדאי לו לפנות לבורא כדי לקבל משהו לעצמו.
עומדות בפנינו שתי דרכים: דרך התורה.
דרך ייסורים.

אות ל”ז
הקושיא השלישית: הפחד לבזבז את הזמן. ניסו ללמוד את התורה בצורה הגשמית.
כשלו בלפרש את התורה לכן נכתב התע”ס.

אות ל”ח
למה מגדירים “לשמה” (לשם התורה) ולא מספיק “לשמו” (לשם ה’)? (מתחיל קושיא)

אות ל”ט
תורה = “תורת חיים” , שנותנת חיים. ולכן לא לשמה = סם המוות.  אז איך בכל זאת באים לשמה? (בהמשך..)

אות מ’
מצאתי = השגה = במקרה = מנוגד ליגיעה. מראה על נתק. המשפט “יגעתי ומצאתי” ביסודו לא נכון.

אות מ”א
“משחרי ימצאוני”- היכן נמצא השי”ת? “ואמרו, שאין מוצאים אותו ית’ אלא התורה.” “אשר הקב”ה מסתיר את עצמו בתורה הקדושה”. אם מסתיר בגשמיות וגם בתורה אז איפה נמצא אותו?

אות מ”ב
מסתבר שאנו פשוט לא מבינים את הבורא:
אם תבין את המציאות הרחבה – תבין את הבורא.

אות מ”ד
אם היתה השגחה גלויה – כולם הוי צדיקים. אבל היא לא ולכן מבולבלים בדרך. “הרי שהבנת  השגחתו יתברך היא הסיבה לכל הטוב, ואי ההבנה היא הסיבה לכל הרע”.

אות מ”ה
ד’ דרגות בהשגת ההשגחה בהרגשת בני אדם:
הסתר כפול: 1. נסתר ממני טוב ומיטיב. 2. שזה הבורא עושה.
הסתר אחד: 1. ידוע שזה הבורא עושה. 2. אבל מורגש כרע.
גילוי אחד:    שכר ועונש – מתגלה לי חוק ההשפעה כפועל יחיד במציאות. לא ניתן לקבל וזה נגד מטרת
הבריאה.
גילוי שני :    אהבה – אהבה         אני נמצא כלפי הבורא באהבה.גיליתי את כל היחס שלך אלי שעושה לי רק
טוב, ואז אני חש כלפי כל האנושות: “ממעשיך הכרנוך” כל מעשי הבורא על פני הנשמה.

קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר הזוהר/9           

מבוא לספר הזוהר -  לבוא אליו
ישראל-אורייתא-קב”ה
אם אנחנו לא יוצאים מתוך החומר שזה בעצם הטבע שלנו ואם אנחנו לא עוסקים רק במה שמתלבש על החומר,על הטבע הזה,אז אנחנו לא לומדים חוכמת הקבלה,לא מתקרבים לבורא, או לייחוד בינינו למען דביקות בבורא.החומר שלנו הוא בסיס שעליו בונים את כל העבודה.
חומר = כלי
צורה מלובשת בחומר = מסך
צורה מופשטת = האור
מהות = מהות האור
המסך הוא הצורה שמתלבשת על החומר. אנחנו לא מרגישים את הבורא אלא אך ורק את עצמנו.
אם אנחנו מתעסקים רק במה שמתגלה לי זה מה שנקרא צורה מלובשת בחומר.אני מרגיש רק את עצמי ואת מה שמתגלה לי בחומר שלי. הצורה היא הנשמה של האדם.האור מנותק מההרגשה שלנו אבל זה לא אומר שהוא לא נמצא בנו.
יש בתוכי חלק ממדרגה עליונה.
כשאני בכלים החיצוניים שלי אני לא מגלה את החלק המשותף. ע”י המשכת האור.
אח”פ דעליון = רשימו.
רשימו יכול להיות לא מורגש, או מורגש אם עובדים עליו.
אני מרגיש את הבורא רק עם הרצון לקבל – אז אני נקרא חומר.
אם אני מרגיש את הבורא במסך שנמצא בין אח”פ לגלגלתא עיניים שלי, אני מרגיש את הצורה המלובשת בחומר.
אם בניתי מסך ומשכתי אור, אני מגלה בתוכי צורה חדשה.
הכוחות שמפעילים את העולם מקבלים בתוכי צורה של השפעה ואהבה. אני מרגיש שהעולם הזה עטוף בגלי חום ואהבה, זאת אומרת שעל החומר שלי, על הרצון לקבל מתלבשת צורה חדשה שנקראת מסך, “צורה”. ע”י המסך אני מתחיל לבנות את הצורה החדשה שלי שהיא מושכת ,      גם לעולם הזה אור וגם לנשמות האחרות גורמת להתגלות.
אנחנו עומדים עכשיו בפרק זמן מאוד מיוחד. המשבר הוא לא של העולם או של חומר אלא של הצורה המלובשת בחומר שעד היום הייתה מקבלת צורות גשמיות. הצורה שהתלבשה בחומר , הייתה בתוך החומר, בקליטת 5 החושים. כל הגשמיות שלנו היא תוצאה מהפעלת הכוח על העולם.
ע”י שנמשוך את המאור אנו בונים מסך, ובזה אנחנו פותרים את המשבר. המשבר בתוך האדם. לכן ע”י תיקון עצמי, אתקן את כל העולם.
הרשימו הבא שצריך להתגלות בעולם הוא הנקודה שבלב והוא תלוי בהפצה.
כל מה שיש לנו בהרגשה הפנימית זה בזכות המאור שהוציא אותנו.
המאור מצפה מאיתנו שנמשוך על ידו את התכונה שלו, תכונת ההשפעה. הצמצום הוא רק על הכוונה.
אם אני מקבל הרגשה חדשה אני צריך למסור את זה לעולם…
אני צריך לדאוג שהמאור שאני מרגיש יתפשט, וזה הדאגה שלי לעולם שיתחיל  וזה יגרום לעולם להתחיל לקבל את המנה שפותחת לו את הנקודה שבלב.
אנחנו מתחת למחסום ומקבלים פלשים מלמעלה ולא נותנים מספיק מאמץ. המאמץ שאני צריך לתת צריך להיות מקסימלי כדי שכל העולם שהוא נמצא בתוכי כי הוא קשור אלי כי הגלגלתא ועיניים שלי הוא בתוכי ע”י ההשתוקקות שלי לרוחניות. ע”י שאני מוסר את הדאגה והיחס שלי, זה מה שמעלה אותם. הסיבה של המשבר בעולם, בגלל שאנחנו לא דואגים להם.
הרגשת העליה מהאח”פ שלי עד למסך שלי לא תצא לפועל, בגלל שאני לא דואג לחיבור עם יתר הנשמות.
נקודה שבלב מתגלה לאדם כחלק מהנשמה הכללית. אדם שמתחיל ללמוד קבלה מרגיש אהבה לא כלפי משהו ספציפי.
אף גילוי רוחני לא יכול להיות על מנת לקבל. לא נותנים לאדם שום הרגשה אם היא לא נותנת לו מקום ליגיעה.
אח”פ דעליון מעורר בי דרך הרשימות דרך הצורה שמלובשת בחומר כרשימו, נותנת לי “צ’אק”, גל של חום, של דאגה , של משהו מאוד רך ועדין, שמצד אחד מרגיע  מצד שני מעורר בי תשוקה למשהו. אח”כ זה דועך. כמו תפוח שקבלתי ולא אכלתי ושמתי על המדף. זה בגלל שלא העברתי את ההרגשה למישהו.
הנקודה הזו הכי פנימית שלי , כי בה אני מתחיל לגלות את החלק של  גו”ע שלי ושהוא מחובר עם החלק ששם יש חיבור בין הנשמות.
ע”י זה שאני מקבל מלמעלה נקודה שבלב בחומר שלי אני מקבל התעוררות ראשונה, מתחיל ללמוד קבלה, ע”י זה שאני רוצה לחזור על ההרגשה שקבלתי לראשונה. זאת אהבה גדולה שצפה מתוכי. אם אני עובד ודואג לזה,לחשיבות ההרגשה הזו  אז נותנים לי מעבר מחסום. זה צמצום א’, אני מצמצם את  ה ח ש י ב ו ת  של כל העסקים שלי בעולם הזה לעומת המשכת המאור, בהתפתחות הנשמה שלי. ואז אני מקבל את ההתעוררות ההרגשה הראשונה , שכל העולם עטוף באהבה , בחום וזה הכוח להמשיך את העבודה.

כל מה שמעל המסך מתגלה ע”י המסך. אני רואה הכל כמו סרט כמו שאני מסתכל על עצמי מהצד. אם אני רוצה להישאר עם הנקודה שבלב, עלי לצרף אלי עוד נשמות.אם אני אעבוד רק עם עצמי אני עלול ליפול ולא לחזור.
בזה שמתחיל להתחבר לאח”פ דעליון כאוסף הנשמות ,נקודות שבלב שנמצאו במצב מחובר,שכל זה נקרא “ש כ י נ ה”  –  אני צרך לעשות צמצום ב’  שהוא נותן לי כוח לבטל לא רק את הרצונות הגשמיים כלפי הרוחניים אלא גם את כל הרוחניות שלי כלפי העולם כולו. שפה אני מבטל את עצמי למען החיבור של האור עם הכלי.
כאן יש אפשרות לגדול בלי סוף. כמה שהמסך גדול יותר והדאגה גדולה יותר לחיבור בין הנשמות עובר דרכי יותר אור והיכולת לחבר נשמות יותר גדולה.

גדר הב’: עוסקים בעולמות בי”ע.
כשאנחנו עוברים את החומר ויוצאים לצורה (מסך) זה שאנחנו יוצאים לבי”ע. זה בעצם כמות התגלות האור – שמורגשים כלפי חיבור הנשמות.
בהתחלה מתגלה אוסף קטן של נשמות – עשיה.
אח”כ יוצא לכלי העולמי – יצירה
אח”כ יוצא לכל העולם – בריאה.
ואז כשאני עושה את כל העליות, אני מתחיל להרגיש את גו”ע של המדרגה העליונה. ע”י חיבור הנשמות אני מגלה את הבורא.

גדר הג’: המדבר.
זאת אומרת, אנחנו פה רוצים להדמות לבורא “אדם” ולא עוסקים בשום דבר אחר.
עולם העשייה – דומם דקדושה.    לעצמי הרגשה טובה.
עולם היצירה – צומח דקדושה.     אני מתחיל לדאוג לקבוצה שלי ,למסגרת שלי, לסביבה.
בדאגה זו מקבלים חומר דלק.   אני אחראי לקבוצה, הם     הילדים שלי .אם אני חושב עליהם וזה בדאגות שלי, אני מקבל מנות אדירות של אור.
עולם הבריאה- הרגשת בטחון ששום דבר בעולם לא יזיז אותי מהחיבור בין הנשמות.

הכל בתוכי. מה שאני לא מרגיש אבל אני מודע לזה שזה יגיע בתנאי שאדאג לחיבור בין הנשמות.
היחס שלי לנקודה שבלב של האחר זה אני עצמי.
הבורא מתגלה ככוח שניתן לעבוד איתו כמו שותף. כי הבורא הוא הנקודה הפנימית של האדם. ע”י המשכת המאור והחיבור נותן לנפח שלה.

להוסיף דאגה לתיקון העולם.
היחס שלי הפרטי הפנימי צריך להיות  אהבה.
כל מה שהאחר עושה כלפי זה מנוהל מלמעלה ויש לזה מטרה וסיבתיות.
יש בעל הבית שמנהל את המציאות ואני צריך להיות איתו בקשר.
כל מצב שבא, בא כדי להסתיר ממני את הכוח הזה.
כל רגע הוא אידאלי בשבילי.
המשחק איתי הוא לא ברמת העולם הזה. הוא כל הזמן מסתיר עצמו ממני, כדי שאני אוכל לראות מי עושה לי את זה – כדי שאוכל ללכת לבד.
אני לא עוזב את העבודה הפנימית לרגע אחד. אני נעול על הבורא, על גילוי שלו בתוכי. תוך שאני דואג לגילוי הנקודות שבעולם.
כל נפילה, ייאוש שמזכיר לי את התלות המוחלטת בקבוצה, זה סימן לחזור לסביבה.
הירידה שווה לחיבור הבא עם הנשמות. מה שנתן לי כוח לפני שנייה לא מספיק כעת. לכן יש לגרור עצמי כמו בהמה לסביבה הרוחנית.
אם חושב שאני יכול לבד אני אפול יותר חזק.

הקדמה לתע”ס-9
אות ל”ג
נתנו את האפשרות של לא לשמה כי “מתוך שלא לשמה בא לשמה”.
2 סוגי “שפחה” (לא לשמה):
שפחה שלא מסייעת להגיע לשמה.
שפחה מסייעת להגיע ללשמה (גבירתה) – להגיע לאותו כלי כללי שבתוכו מתגלה הבורא.

הבורא נמצא במנוחה מוחלטת, רק הנברא משתנה. הוא בהשפעה מוחלטת, בנתינה, ואת זה רוצה לתת לנברא. ואם יתן לי את אורו ולי אין רצון להשפיע, זה ידחה אותי. אם אקבל פרס: שאני גדול , לומד חכם, אז אני מסכים כי זה רצון לקבל.
האור מראה כמה אני לא מוכשר לאותו תדר. האור מאיר על הפגמים.
כשחשים דחייה מהרוחניות:  “לשמוח בהתגלות הרשעים”, זאת למעשה עליה.
העטלף מסתנוור מהאור, כי הוא “לא בתדר”..

מטרת הלימוד: לקחת את הלימוד לעבודה הפנימית. כשאני עובד עם הטקסט אני חש כמה הוא מנוגד אלי.
כל העבודה על מנת להשפיע לבורא, לזולת. אז בכלי של ההשפעה אראה במקום החושך , אור. בהסתרה אפילו אין את ההבחנות האלה…

יציאת האורות = בלבול.

שפחה מסייעת – מנקה את הכלים. כדי להגיע לרוחניות.

שפחה דטומאה – 1. בא לקבל משהו לעצמי מהשיעור. 2. כדי להצליח בגשמיות.

שפחה – רצונות גופניים, אנושיים. ברצוני לצמצם את הקבלה  לעצמי  מתוכם (רצונות גופניים), לעשות הכרחיות כדי שיהיה לי כוח לעסוק בתו”מ: כי העיקר זה להיות בהשפעה, להיות המשפיע.
גבירתה = תו”מ.

אות ל”ד
תיקון חסדים = תיקון של בינה = מסך(אור חסד) שלא על מנת לקבל פרס – להיות בעל מנת להשפיע.
כעת יש כלי חדש – האור חוזר ועליו עכשיו ניתן לקבל אור חוכמה. עכשיו יכולים לעבוד עם כלים חיצוניים. יש לנו הרגש הזולת. רואים איך הבורא שוכן בשכינה.
תיקון 1 – יראה- חפץ חסד – שלא להשתמש בכלי קבלה על מנת לקבל. פחד מזה. זה עשה את השבירה.
בכל מדרגה השלב הראשון זה היראה ,צמצום א’, עד גמר תיקון.

“אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ”.
לעשות את המאמץ להעלות מ”ן  לדרוש את האור העליון.

מדרגת לא לשמה- שבמשהו אני מרגיש מה זה לשמה, מה זה תכונת ההשפעה.
ככל שהכוונה מחודדת יותר – עם הלשמה, ההתקדמות היא בהכרת הרע – להכיר במצב שלי.

עמ’ 491 תע”ס חלק א’ הסתכלות פנימית- מעל אות ח’:
“במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא פועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה”.

קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

2.11.08
מבוא לספר הזוהר-8
עיקר עבודת האדם
להשיג כוח המרגיש טעם בלהשפיע ע”י שממעט בכוח המרגיש טעם בלקבל.
ע”י שמתרכז במה שחשוב לי. כל העבודה מתרכזת בלהעלות את החשיבות.
כל הזמן צפים רצונות בעביות יותר גדולה כל פעם. אבל אנו לא הולכים פרונטלית,
ישירות למלא את הרצון ,אלא עסוקים בכל מצב במה יותר חשוב. בכל שניה ושניה
נמצאים במצב שיכולים להטות את העולם לכף זכות.

נקודה שבלב מול רצון דעולה”ז
כשאני מתרכז בנקודה שבלב, הכוונה שאני מרכז תשומת לב בלהשיג כוח המרגיש טעם בלהשפיע.
בכל פעם שאני מעלה את הנקודה שבלב מעל ההר.
כשהעולם הזה משתלט.. בכל מצב מה שיותר שחשוב לי: להשיג את מטרת החיים. משתמש בסיטואציה (הפרעה) כדי להגדיל את החשיבות. בלי זה לא היה לי על פני מה להעלות את החשיבות. להגיע להשתוות הצורה ולהדבק בבורא. להשתמש בכל מה שקורה לי בעולם הזה כדי להעלות חשיבות לזה שנותן לי את האירועים.

אות י”ט
יש הרבה דברים שדרכם האדם ניזון מהמציאות אבל רק כמה דברים בהם יכול לחקור ולהשיג.
נתפוס את הדברים שבזוהר כצורות מלובשות בחומר.
כל המציאות שאני רואה סביבי הוא “רצון”.
ככל שנבין שכל המציאות נתפסת מתוכינו, מתוך החושים שלי, וחוץ ממני לא קיים כלום אלא שאני שוחה בתוך הרצון ודרכו אני מקבל את היחס. יש רק אור וכלי.
כלי = רצון לקבל
אור = התפעלות של הכלי
מתוך התפיסה הזו החוכמה הופכת למדע.
כי כל מה שקורה לי דרכו אני מפתח קשר יותר חזק עם הכוח שמנהל אותי, תכונת ההשפעה.
אני מפשיט את המושגים מגופים (קבוצת חברים) ערכים שאני רוצה שישפיעו עלי.
מבוסס על  תבנית ד’ בחינות דאור ישר. כשמבינים מה ההבדל האיכותי בין כל רצון ורצון (הבחנה) זה עוזר לאדם להבדיל איפה הוא נמצא.

מבנה הויה
ש      קש”י
א       י’
ב       ה’
ג        ו’
ד        ה’
א- רמה של רצון שרוצה רק להתקיים.                                                    דומם
ב- תוספת רצון, רוצה יותר אבל מסתפק בתאוות בהמיות.                           צומח
ג- רצון לשליטה.                                                                                חי
ד- רצון למושכלות.                                                                               מדבר
ככל שהדרגה יותר מתקדמת העביות יותר גסה, יותר אגואיסטי,רוצה יותר לעצמי,מכוון לעצמי.
המעבר מדרגה לדרגה מתבטא בהבדל איכותי ברצון.
קפיצה איכותית = רוצה לתפוס מתוך המציאות משהו יותר לעצמי.ככל שעולה רוצה תענוג יותר מופשט מהחומר.

מושכלות
רצון של האדם לדעת איך העולם מסביבו פועל.
אחריו יוצאת הנקודה שבלב.הוא רצון חדש בדרגת שורש. רוצה לקבל קשר עם המקור התענוג.
יש לנו הבנה (לא שכלית אפילו) אינסטנקטיבית ,רגשית אינטואיציה שכל מה שינסה להתמלא בעולם הזה , הוא מבין שזה לא יביא אותו לתענוג אמיתי אינסופי – והוא נמשך להשגת מילוי כזה. שואל את עצמו – מאיפה הכל, למה זה ומה הטעם.
זה עדיין בצורה אגואיסטית.
מתי יוכל להתחבר למקור?  כשיגיע להשתוות הצורה עם כוח ההשפעה שהוא התכונה של המקור.
להגדיל את החשיבות של הנקודה שבלב מעל כל הרצונות עד מידה שהוא כבר צועק מבפנים ,אלא מבפנים יש לו תביעה להתחבר למקור ומוכן לוותר על התענוג האגואיסטי שבזה.
ומשהו שנקרא “עובר” הוא מתכלל באותה תכונה.

אות כ”א
כל עולם = מידת הגילוי שלי.
כל מה שאני תופס בעולם הזה הם ענפים של השורש שבעולם הרוחני.
דרך שמחבר את כל המציאות לאחד, “אין עוד מלבדו” – שזה היחס שלו למציאות – הוא מרגיש את הרצון שלו מול המקור.
כל היגיעה = להתאמץ לקרוא את התמונה נכון. להתייחס נכון – זה המאמץ לדרוש שהאור העליון יבנה לי מסך.
לקבל תענוג כדי להזדהות.
דומם = היכלות

צומח = לבושים

חי = מלאכים

מדבר = נשמות של האדם שבאותו עולם.

כל מה שבי זה דרגות של רצון.

המדבר
מקבל דרך כל השאר (דומם, צומח, חי) את היחס של הבורא אליו.

ישיבת חברים = ביטוי לרצון לרוחניות.
לקבל מזה חשיבות המטרה.
חשיבות ההפצה לנקודות בלב האחרות או לעורר חדשות.

הקדמה לתע”ס-8        2/11/08

אות כ”ז
החלק שנקרא ג”ר אי אפשר לחקור אותו.    כ , ח , ב
החלק שנקרא ז”ת  ז”א ומלכות … שגם את הז”א מגלים רק דרך היסוד. אנחנו מגלים את המלכות:
חג”ת נה”ימ

מצווה לגלות “טעמי תורה”:
טעמי תורה – שניתן להרגישם בפרצוף.
סתרי תורה – לא ניתן להרגיש.

אות כ”ח
מעשי מרכבה , מעשי בראשית – סתרי תורה. שנעשו לפני הבריאה.

אות כ”ט
דווקא בגלל שמכסה אותם, מגיע למצב שכן יכול לגלות אותם. שמכסים את הרצונות ששייכים לעביות ד’, מתגלים אורות בכלים הזכים יותר.
בגלל שלא תיקנתי עדיין מלכות וז”א אני לא יכול לגלות אורות  חיה ויחידה זה נקרא ל”ב  האבן.
מברר  שאיתם אני לא יכול לעבוד, לכן אני חותך אותם. דווקא בזה שמכסה אותם – על זה אני מקבל שכר.
אנחנו תוצאות של הבורא. אני קולט איך אני מגיב לפעולות. אנחנו לא יכולים ליזום שום פעולה.
סדר הפוך אורות וכלים:
ש’      כ – י
א’      ח – ח
ב’      ב – נ
ג’      ז”א – ר
ד’      מ – נ

בגלל שלא יכל לתקן ג’ וד’ עד גמר תיקון יכל להשיג חיה יחידה אלא רק עד נשמה.
הכלים הזכים צריכים לעשות תיקון על ג’ ד’.
כל הצימצומים שנעשו על ג’ וד’ נאספים ע”י רב פעלים מקבציאל.

אות כ”ט
אם אני רוצה לגלות בשביל ההשפעה לאחרים, אז זה גורם לי לגלות משהו.
אכילה = כניסת האורות דרך הפה.
כלים דקבלה חייבים לכסות, זה התיקון שלהם וכלים דהשפעה חייבים למלא…
כל מדרגה זה עשר ספירות ובכולן יש חלק שנקרא ז”ת וג”ר…
לא מבדילים עדיין באיזה רצונות אני יכול לתקן ואיזה לא.
כשאני הולך בכל הכוח (אם אין אני לי מי לי) אני מגלה שאין עוד מלבדו.
כשמטרת הלימוד נעלמת – זה הבלבול, ההפרעות.

אות ל’
צנועים – שמצניעים את עצמם.
מחוייבים להפיץ.
בעל הסולם מרגיע ואומר שהספרים מוסתרים ואין לחשוש מגילוי סתרי תורה בהם.

אות ל”א
שאם יראה ואהבה  ע”מ לקבל פרס, זהו  שפחה.
“שיפחה כי תירש גבירתה”.

אות ל”ב
“שפחה כי תירש גבירתה”

אות ל”ג
“לא לשמה” –שיפחה
תחילה עובד ברצון לקבל האגואיסטי ולכופף אותו לאט לאט עד שמביאו ל”לשמה” = גבירתה.

הבעיה עם הדתיים היא שלא מנסים לבוא מלא לשמה ללשמה.

קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר הזוהר/ סמסטר ג’ שעור 7 /אסף אוחיון                             26.10.2008

* הבורא מסתיר עצמו כלפינו, כדי שאנו נגלה אותו מבחירה חופשית שלנו מתוך התכונה להיטיב.

*”משיח יושב בשער ומחכה שנהיה ראויים לגאולה”.
מתי נהיה ראויים לגאולה? כשיהיה לנו הרצון להדמות לתכונת ההשפעה, כשנשתווה לבורא.

אות ט”ז
אופן הד’ – המהות. אין לנו תפיסה בה.
אופן הג’ – צורה מופשטת – מושכל העלול להטעות. כלומר, מסוגלים להגות בה אך לא לתפוס אותה, ולכן יכולים לטעות.
אופן הב’ – צורה מלובשת בחומר. ניתנת לחקירה ולהשגה.  מתוך שחוקרים איזה צורות מתלבשות ברצון לקבל – אפשר להגיע לניתוח נכון של המציאות.
אופן הא’ – החומר.  ניתן לחקירה ולהשגה.

רק את אופן ה-א’, החומר, ואת אופן ה-ב’, צורה מלובשת בחומר – ניתן לחקור ולהשיג הן בעולם הרוחני והן בעולם הגשמי. שכן, גם תפיסת המציאות הרוחנית וגם הגשמית נחלקות לארבעה אופנים אלה.

כשבעל הסולם מדבר על ספירות, עולמות, צבעים – הוא מדבר על מדרגות של השגה רוחנית, על הַרגָשות של הכוחות הרוחניים שמפעילים את המציאות.
לבן = אצילות. אדום = בריאה. ירוק = יצירה. שחור = עשייה.

מהמהות משתלשלים הנאצלים = שזה כל מה שאנו תופסים במציאות שלנו.
את גילוי פעולת המהות אנו מכנים כלי, או גוף, או חומר = רצון לקבל, או עצם.
אחת הדרכים להגדיר את מידת השגה היא צבעים.  לדוגמה: בדרגת עולם הבריאה החומר נקרא אדום.
אני משיג את האור וקולט אותו ברמת הכלי שלי.
כאשר האור – הלבן, עובר דרך הכלי שלי, והכלי שלי ברמת האדום – אקלוט את האור בדרגת האדום. וזה אופן ה-ב’ = צורה מלובשת בחומר.
אינני יודע איך האור עצמו נראה מחוץ לכלי שלי.  במילים אחרות, אינני יודע מהי תכונת ההשפעה כשאינה מלובשת ברצון לקבל.
*כשהכלי שלי ברמה מסויימת – אני משיג את האור רק לפי הכלי שלי.

לפי חכמת הקבלה, כשאני עובד על הכלי שלי – אני מגדל את הכלי, מגדל את הנקודה שבלב.  ומתוך שאני חוקר את הדברים שאני לומד ובודק אותם על עצמי – אני מבין את השיטה.
מתוך המאמצים הרבים שאני עושה בתהליך הלימוד, הן בכמות והן באיכות – אני מגדיל את הכלי שלי ואת היכולת שלי לתפוס את האור.

האור העליון נמצא תמיד במנוחה מוחלטת. אך לוחץ שאקבל אותו.
אני מגדיל את הכלי שלי, לומד איך לקבל אותו, איך להתקין כוונה על-מנת להשפיע.  ומתוך שעבדתי על הכלי – אני מגלה את האור.  כלומר קליטת האור היא במידת הדרגה אליה הגדלתי את הכלי.  וזו מידת ההשגה שלי.

*אור הוא מה שאני קולט בכלי המתוקן שלי.

כשהנקודה שבלב מתפתחת היא מרגישה שיש משהו שנסתר ממנה. זו תחילת הרגשת האור.  עכשיו עלי לעשות מאמץ מתוך עצמי, לעבוד על הכלי – לשים עליו מסך, ולפַתֵח אותו כך שיקלוט את האור המקיף.

במבוא לספר הזהר מסבירים לנו איך לקרוא נכון את הזהר, שעוסק רק בחומר ובצורה המלובשת בחומר.

אות י”ז
גם בכללות הדרך וגם בכל מדרגה ומדרגה משיגים: מהות, צורה מופשטת, צורה מלובשת בחומר וחומר.

אינסוף  – המהות.                                                               כתר
אצילות – הצורה המופשטת. אותה מגלים בכלים שהם בי”ע.       חכמה – לבן.
בריאה  – החומר, הכלים שלי.                                              בינה – אדום.
יצירה  -    “         “       “.                                                תפארת – ירוק.
עשייה -    “         “       “.                                                מלכות – שחור.

אלה הן דרגות של השגה.
אצילות = חכמה = הלבן – כשאינו מלובש ב-ג’ עולמות בי”ע הוא הצורה המופשטת מחומר. אותה איני יכול לתפוס.
כל מה שאני תופס מִדַרגָת החכמה המופשטת הוא רק במידה שחכמה מתלבשת בכלים של בי”ע.

יש רק אור וכלי. אני תופס את המציאות לפי הכלי שלי.
אני תופס איך הבורא מתייחס אלי, ומגלה זאת דרך הנקודה שבלב.
כל מה שקורה לי הן הזדמנויות שהבורא נותן לי כדי שאבטא את היחס שלי אליו.

אות י”ח
כמו בכללות, כך בכל דרגה ודרגה.
אם ניקח, ולו את הפרט הקטן ביותר מעולם העשייה – גם בו נמצא את אותן מדרגות/רמות תפיסה: חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת, מהות.
יש חלק שמשיגים, ויש חלק שלא משיגים אלא כאשר מתלבש בחומר .

עלינו להתייחס למציאות דרך גדרים אלה:
גדר ה-א’, שהוא חומר או צורה מלובשת בחומר.
גדר ה-ב’, שהוא בריאה, יצירה ועשייה, או הארת אצילות בבי”ע.

הקדמה לתע”ס / סמסטר ג’ שעור 7                                              12.10.08

אות כ’
הכוח הפנימי שמרכיב את המציאות – הבורא. והוא נסתר מאיתנו.

הגישה הרווחת היא ללמוד תורת הנגלה, משנה, תלמוד…
(תורת הנגלה – ביטוי של המקובלים שכתבו את התורה) .

אות כ”א
קושיא – אם התורה קשה, מדוע כתוב “דבר קל הוא”?

אות כ”ב
“בראתי יצר הרע – בראתי תורה תבלין”.
בתורת הנגלה קשה למשוך את המאור כי ההתפעלות היא בשכל, ולא מגיעים למטרת הלימוד = תורה תבלין.
בכתבי האר”י, בעל הסולם, הרב”ש, מדובר בבירור רק על העולם הרוחני. אך אנו, שלא נמצאים במצב של השגה – לא מסוגלים להבין שמדובר רק על העולם הרוחני.

אות כ”ג
מי שלומד 5 שנים בתורת הנגלה ולא מגיע ל”סימן יפה” (=השגה) – צריך לעבור לחכמת האמת.
יראה= להעביר את הפחד כלפי ההשפעה, שמא לא אשיג את ההשפעה.
אמונה – כמה זמן אני מוכן להקדיש למטרה. את האמונה, להשיג את המטרה (שהבורא – דבר חשוב) אני מקבל מהסביבה.
אני צריך להתחזק באמונה בשכר ועונש, וזה תלוי בי.
שכר ועונש, המקום שבו אני מרגיש את ההפרעות – הוא המקום ממנו עלי לעלות ולהתעלות.
אם חשוב לי להשפיע וזו הדאגה שלי – העונש יהיה שלא אשפיע.

להשקיע בכמות ובעיקר באיכות, כי יש הפרעות של האגו שעושה חשבונות אגואיסטיים
האדם חייב לשים לעצמו את הבורא כמטרה, את המשפיע, את תכונת ההשפעה.
כשהמטרה מול העיניים, זה ישר-אל.
זה קשה כי האגו תמיד מול העיניים.  לכן חשוב שהאדם יבחר בסביבה מטרתית שתלך לכיוון המטרה.
אדם פועל מתוך האגו. גם כשהמחשבה היא איך להשפיע – היא מתוך אגו, מתוך מחשבה על התענוג.
איך יצא מבועת האגו?
שלב 1: ביטחון מהחברה, הערבות.
שלב 2: חפץ חסד. צמצום. לא רוצה לעצמי.
פעולה הכי קרובה ללמען הבורא בגשמיות היא הפצה, על מנת שתופץ שיטת התיקון.
איכות – יחס/כוונה – עד כמה אני דורש בזמן הלימוד שיפעל עלי.
לגלות שיצר הרע מזיק ומונע ממני את ההנאה, שכן מספרים לי שההנאה נמצאת בהשפעה.

אות כ”ה
להתפתח עד מצב של השגה “נשמת אדם תלמדנו”.

קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב
מבוא לספר הזוהר/6 סמסטר ג’            12/10/08

הכנה שמעתי רמ”א – “קראוהו בהיותו קרוב”.

זה שאני קורא לה’, זה נקרא שהוא קרוב אלי.
מדובר במצב פנימי של האדם שנקרא שהוא קורא לה’. הוא מרגיש פנייה לתכונת ההשפעה. אם בפנים אדם מרגיש במצב שהוא משתוקק לרוחניות, להיות בהשתוות לרוחניות זה מצב שהרוחניות יותר קרובה אליו.
אני משייך את עצמי כעת לנקודה שבלב.
כשאני מרגיש השתוקקות, זה סימן שאני קרוב לרוחניות. אם אני מרגיש שאני רוצה להיות קרוב לרוחניות, בזה אני כבר קרוב לרוחניות.

אות י”ג

חומר= גילויים של פעולות המתגלות מן המהות.
חומר המרגיש, רק לפי החומר המרגיש, אני מרגיש משהו שפועל עלי מבחוץ, משהו משפיע על החומר והוא משתנה.
אני מרגיש בתוכי שינויים (פריימים בסרט של החיים)
מתוך זה שהחומר משתנה אני מגלה את המהות השוכנת בחומר, ויכול ללמוד על הכוח שמפעיל אותו.

“ממעשיך הכרנוך”
תכונת ההשפעה מפתחת אותי, מגדלת אותי, מעבירה אותי ממצב למצב…
יש מאחורי המצב חוכמה עילאה.
מתחיל להבין לַמה קורה לי, איך קורה לי….
השיטה (חוכמת הקבלה), היא ביטוי של ההתפתחות הטבעית שלנו, כשאנו מתחילים להיות מודעים שיש כוח שפועל על החומר.

אני משיג את הכוחות הפועלים על הרצון לקבל ומביאים אותי להשתוות עם תכונת ההשפעה.

השגה – מוחשי.
השגת הכוח שפועל עלי רק מתוך החומר כי אין לנו חיסרון למהות עצמה.

להצדיק – אני פיתחתי תכונה דומה לתכונת ההשפעה, ומתוך זה אני מרגיש את התכונה שפועלת עלי ומסכים איתה. אני מקדים את פעולת התכונה הפועלת עלי.
(הפרעות מעידות על זה שאני צריך לעשות תיקון כיוון)

אות י”ד

צורה מלובשת בחומר -  החומר משתנה ותמיד מקבל צורה אחרת. למעשה יש תמיד מצב של “צורה מלובשת בחומר”.

אות ט”ו

צורה מופשטת – כל המוסר מתבסס על צורות מופשטות, שהפרידו צורה מחומר ונתנו לו מקום בפני עצמו.

“פיקוח נפש” – כשאני פועל בכל מצב לפי הנתונים שלו ולא לפי תכנית מראש.

אנחנו קובעים את תפיסת המציאות שלנו לפי מה שאנחנו חושבים שטוב לנו או רע לנו.
הקדמה לתע”ס / סימסטר ג’                    12.10.08

מגיעים לחוכמת הקבלה מתוך השאלה “מה הטעם בחיי”, כשזו שאלה מהותית ולא סתם מעניין אותי.
היתה שיטה קודמת שגרמה לאדם כלל לא לרצות (“פת במלח תאכל”), נעשה עליה תיקון והשיטה כעת אמנם סותרת את האגו, אך מביאה למילוי חדש – ברצון להשפיע.

מדרגת לא לשמה – גילה שיש תענוג בהשפעה ואת זה אני רוצה.

הכרת הרע – הרגשה שהרצון לקבל גורם לי סבל. אני מגלה זאת על ידי האור מקיף, לקבל זה רע.

אות י”ז

העיקר הוא ש”בעל מלאכתך” הוא הבורא.
הפעולות שאני עושה – השאלה ממי מקבל שכר.
שהיגיעה מכוונת לשם מצוות התורה.
האדם חייב לתת את המחצית (הכלי) והבורא נותן את האור. אם התורה זה ריפוי, עלי להיות “חולה”- לבוא בדרישה שייתן לי את התרופה, השכר.
“מחלה” –האגו, אני רוצה לנצל את כולם.

אני מרגיש את הכוונה ע”מ לקבל ושזה מגיע לי מהבורא. כי אני מחשיב את עצמי כייחודי, וכדי להרגיש זאת עלי להשפיל את כולם. אבל עלי להבין שזה גם שליטת הרצון לקבל שלי ואני לא יכול להתקדם עם זה.

מול הייחודיות שלי, שאני מרגיש אותה, (ואהבת לרעך כמוך) מול זה אני חייב להעלות ייחודיות של הסביבה, ובתוך זה אני מגלה מה שמחוצה לי שזה הבורא.

אז ביטול הייחודיות שלי (האגו) זה מגלה לי משהוא נוסף, השתוקקות האחר (של החבר) גדולה מהשתוקקות שלי (לרוחניות) וזה מתחיל לבטל לי את האגו הרוחני.

אגו רוחני – עד כמה אני מעריך את הנקודה שבלב שיש לי.
מול זה אני מתייחס לזולת ולנקודה שלו שהיא חשובה יותר משלי.

בנטייה לרוחניות – להעלות מעלת כל חבר…

כשאני מרגיש שאני לא יכול הוריד את האגו שלי, לבטל עצמי כלפי הזולת,  זה סימן שאני חולה. התרופה- “תורה תבלין”.

אות י”ח

הכנה זה כלי – להרגיש את עצמי בצורך שיפעל עלי משהו – “מיואש מכוחות עצמו”, בפועל ניסיתי לעשות עבודה בקבוצה וכואב לי שאני מרגיש את הנתק ביני לבין הקבוצה והרב, ומבין שזה מפריע לי להתקדם.
אין אחורה ברוחניות, אבל אפשר להתקדם קדימה רק ע”י גילוי עוד אגו.

המצבים המתחלפים מלמדים אותנו שאין שום דבר במציאות, אלא עפ”י הקשר שלנו עם הבורא, תפיסת המציאות משתנה.

רוב הזמן אני במצב מעורפל כלפי היחס שלי לתהליך, לקבוצה, לרב, אני חייב מתוך הענן הזה למשוך הבחנות:
מאיפה אני מרגיש ניתוק? למה פה אני מרגיש ניתוק?
להסתכל על החיים בצורה חיצונית, איפוא הבורא פעל עלי, הפעולה שלי לייחד הכל לבורא: “ישראל אורייתא קב”ה חד הוא”.
לאט לאט אגלה ששום דבר בחיים לא קורה סתם ואיך הבורא מוציא אותנו מהרצון לקבל אל תכונת ההשפעה.

יגיעה – להוריד את האגו הרוחני שלי מול החבר.
ייאוש – שאני לא מסוגל לבטל את עצמי.

אם כל אחד עובד עם הנקודה שבלב למטרה (לבורא) האגו מתבטל.

עמ’ 165 אות י”ט

אם האדם לומד תלמוד, ש”ס ופוסקים 3-5 שנים ולא הגיע ל”לשמה” (“סימן יפה”) אני צריך לעבור לחוכמת האמת.
אבל אנו יכולים היום ללמוד בצורה ישירה את חוכמת הקבלה.

קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק א – המשך
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר ה”זהר” / סמסטר ג שעור 5 / אסף אוחיון                          5.10.2008

למה חשוב לרדת לעומקם של המושגים:  חומר, צורה מלובשת בחומר, צורה מופשטת, מהות?
כי כדי לקלוט את המציאות הרוחנית, חשוב תחילה לקלוט איפה אינה נמצאת, ולבנות תמונת מציאות חדשה, פרקטית (שאין בה מושגים מופשטים).
חכמת הקבלה מדברת אך ורק על הנשמה והמבנה שלה.
הבעיה היא שאיננו מרגישים את המימד שבו קיימת הנשמה.
מחד – אינני מרגיש את המימד הרוחני, את הנשמה, את האור שמתלבש בנשמה, שזו תכונת ההשפעה, הבורא, הכוח שמקיים את המציאות, שקושר בינינו.
מאידך – (לדברי המקובלים) מימד הנשמה נמצא פה.
כל שעלי לעשות הוא להוסיף למימד שלי (= למה שאני תופס בחמשת חושיי) חוקיות חדשה שכרגע אינני מרגיש בה: חוקיות של השפעה, של קשרים בין הדברים שצריכים להיקלט אצלי. חוקיות אותה מתחילים לזהות ולקלוט לאט לאט, בתהליך הלימוד.

“חוק השתוות הצורה”. “ואהבת לרעך כמוך” – חוק שמחזיק את כל חלקי הבריאה ביחד. כלל ופרט שווים. כל המציאות בנויה מ-10 ספירות, כל ההתפתחות עוברת דרך י’ ה’ ו’ ה’ או ד’ בחינות דאור ישר…
חוקים אלה הם חיצוניים מבחינתנו.
כדי להפוך מושגים אלה לחוקים פנימיים עלי למצוא בתוכי את הרצון לחיות באותה צורה, רצון שכבר קיים בי (אחרת לא הייתי מגיע לחכמת הקבלה).

עם הלימוד ועם מהלך חיי אני מתחיל להבדיל בין הרצון שנקרא ה”נקודה שבלב” שמשתוקקת כלפי מעלה, לבין יתר הרצונות בעולם הזה שמשתוקקים למילוי.
לדברי המקובלים עלי להתרכז ברצון זה לתענוג.  לרצות מילוי של שלמות, נצחיות, הבנה מוחלטת את המציאות שסביבי.
קריאת דברי המקובלים מתוך רצון זה – תאפשר לי לחפש ולמצוא את אותם הדברים בתוכי, בפנימיותי, באיבר חישה אחר שנקרא “נשמה”.
לדברי בעל הסולם, המציאות הרוחנית לא תיפתח עבורי מתוך הבנת כתביו, אלא מתוך שאהפוך את הרצון הזה לרגש חדש, לחוש חדש שדרכו אתפוס את המציאות.
בתחילה הנקודה שבלב שואלת שאלות אבסטרקטיות. אך עם הלימוד – אני מגדיל ומרחיב רצון זה עד שאגלה את אותם החוקים בתוכי, עד שאתחיל לראות איך כל החיים נאספים סביב חוקיות זו.
זה תהליך הגדילה.  אני מגדל את הרצון בבחירה חופשית, ועושה זאת ע”י שסופח לתוכו הבחנות.
אני מתחיל להבחין בדברים כמו “חוק השתוות הצורה” ומבין שכל חיי נועדו כדי לכוון אותי להשוות צורה עם תכונת השפעה.  אני מתחיל להרגיש מהו טוב ורע, עד לגילוי אותה שלמות רוחנית.

*התקדמות ברוחניות = כמות ההבחנות הרוחניות שאדם צובר.

הנכון הוא לא לקלוט את הדברים לוגית, בשכל, אלא לרצות להרגיש בלב את מה שהמקובלים כותבים עליו.
“אף על פי שלא מבין, אך משתוקק מאד להבין (=להשיג, להרגיש)…”  הכוח שסובב אותי מגָדֵל אותי.  לכן – לכוֵון עצמי כל הזמן כלפי הסביבה שתגָדֵל  לי את הרצון, לבקש שאקבל יותר התפעלות, יותר התרגשות שמגדלת את המטרה… אז אגלה שעם תכונת ההשפעה נפתרות הבעיות ונגלים כל הקשרים שבין כל החלקים.
להגיע לטקסט עם הרצון הנכון, עם החיסרון הנכון.

אם אתכוונן לתפיסת מציאות כזו שהמקובלים מדברים עליה, אראה שיש לי הכוח לבחור סביבה וערכים נכונים בכל רגע.

בחירה חופשית היא כשאני מכוון את הלב והמוח לתפיסה נכונה של ההשפעה.

אות י”ב
צורה מלובשת בחומר – כוונה על פני הרצון לקבל. כמו תכונה שמלובשת באדם (אמיתי, גיבור, שקרן…)
חמשת החושים והדמיון – הצורה בה אני מפענח את מה שחמשת חושיי קולטים.  אלה הם רק פעולות של המהות, אותה אינני מסוגל לתפוס.  כלומר, יש כוח שמשפיע עלי.  את ההשפעה הזו אני קולט דרך החושים. אני תופס את התגובה שלי להשפעה שבאה מבחוץ.

אם יש כוח אחד ויחיד שמשפיע עלינו – אין עוד מלבדו, למה אני תופס בצורות שונות? בדרגות שונות של רצון?
כי את התבנית שאני תופס אני מחלק בתוכי לחדרים, כמו תוחם אותה. למשל:
חוש הראיה – צלָלִים של מהות כלשהי הנראית, והתרשמותם מול האור.
חוש השמיעה – כוח הכאה של מהות כלשהי באויר, והאויר הנדחה – מכה על עור התוף.
חוש הריח – אויר שיוצא ממהות כלשהי ומכה על עצבי הריח.
חוש הטעם – תולדה של נגיעת מהות כלשהי בעצבי הטעם.
חוש המישוש הוא החוש הכללי שעוטף את כל החושים האחרים, שהם למעשה אופנים שונים של חוש המישוש.

מה אני תופס מתהליך הקליטה של החושים?
ישנו חוש שכולל את כל התפיסה שלי והוא תופס רק לפי מה שהוא מרגיש. חוש שתופס ומרגיש דברים שונים ברמות השונות. חוש שמתחלק לכמה רמות שנקראות טעם, ריח, ראיה ושמיעה.
החוש הכללי מקבל כל הזמן השפעות ברמות השונות, וחוזר לאיזון.
מתוך ההשפעות שבאות מבחוץ והתגובות מבפנים, החזרה לאיזון – יוצרת מציאות בתוכי.
מהי המציאות שנוצרת בפנים?
המציאות שאני תופס היא סה”כ החישוב הכללי מתוך כל התגובות שאני עושה כדי לחזור לאיזון.
כלומר, במציאות אני מפענח רק את התגובות שלי.  מה שאני מגלה כצבעים או צלילים או ריחות או טעמים – הם התגובות שלי כדי לחזור לאיזון בצורה טבעית.
לי אמנם נראה שמשפיעים עלי, אך למעשה אינני קולט את ההשפעה מבחוץ, אלא רק את התגובה שלי מבפנים.

חוק השתוות הצורה – חוק שמאזן בין נברא לבורא, בין הרצון לקבל לתכונת ההשפעה.
הנברא – נברא בצורה הפוכה לכוח שיצר אותו. הוא נוצר כרצון לקבל, והכוח שפועל עליו הוא רצון להשפיע. למראית עין זה חוסר איזון כביכול, אך בעצם אין מציאות שבה הנברא לא נמצא באיזון עם הכוח המשפיע, כלומר בהשתוות הצורה.  אני הוא זה שמרגיש את אותו איזון ברמות שונות.

תפיסת המציאות של העולם הזה : כשאינני מרגיש אותו כוח אליו אני צריך להשתוות ועימו אני צריך להתאזן.
תפיסת מציאות רוחנית : כשאני מתחיל להבין שאני נמצא כל הזמן באינטראקציה עם הכוח שתמיד יאזן אותי בכל מצב – אני מתחיל לגלות מציאות של חוק השתוות הצורה.
*חוק השתוות הצורה – חוק שמאזן בין נברא לבורא, בין הרצון לקבל לתכונת ההשפעה.

המציאות שלנו נוצרת מתוך אותם שני כוחות שנמצאים כל הזמן באיזון: הכוח הנותן והכוח המקבל.
בעולם שלנו – אנו נמצאים באיזון, אלא שכרגע איננו תופסים אותו בצורתו האמיתית, שהיא רצון לקבל שמשתווה כל הזמן לרצון להשפיע.   אנו תופסים את הלבושים של אותה מציאות.
לבושים: כשאני תופס כל הזמן רצונות חדשים שמתאזנים עם האור דרך חמשת החושים, דרך  הרצון לקבל בלי מסך.
כשאני מרגיש חיסרון כלשהו, אפילו חיסרון גשמי – זה סימן שאינני בהשתוות עם החוק שפועל עלי. וחיסרון זה מניע אותי לפעולה שתחזיר אותי לאיזון.
החיסרון להיות בהשתוות, באיזון עם כל מה שקורה לי נקרא חוק השתוות הצורה. זה התענוג.

אדם שיש לו נקודה שבלב מרגיש חוסר בהשתוות הצורה כלפי האור, רק שאינו מודע לכך שהוא מזהה זאת, ולכן אינו יודע איך לאזן (וזה בניגוד לחסרונות האחרים שמתאזנים כל הזמן אוטומטית).
החיסרון שנובע מהנקודה שבלב הוא להיות בהשתוות עם תכונת ההשפעה.
תחילה החיסרון לא ברור, מעורפל, אך אט אט מתבהר הצורך להיות באיזון עם תכונת ההשפעה, לפי מידת המאמץ שמשקיע אדם וההבחנות שצובר.
אדם שמבין שהנקודה שבלב היא רצון להיות כמו תכונת ההשפעה – מתפתח מתוך הבנה זו ומתוך רצונו להיות מאוזן – כי הוא מכוון עצמו אל האור.

אם ארגיש את הקשר למערכת הכללית (קשר לנשמות ולא לגופים) – אהיה בהשתוות עם תכונת ההשפעה.
ככל שאני שומע על החוקיות של הדבר המתוקן, אני מתחיל לראות תמונות שמדברות על מערכת אחת שנקראת אדה”ר, שכולנו חלקים שלו, ואני צריך לגלות איך אני משפיע לכל המערכת שעימה אני בקשר של רצון להשתוות.
כשאני אזדהה עם הרצון שמאחורי כל הגופים שרוצים להשתוות כמוני ואַפתֵח קשר עם הנשמות ואמצא את האיזון שלי עם המערכת הכללית – אז אממש את חוק השתוות הצורה.

שלבי הסולם/ סמסטר ג’/ שעור ליום הכיפורים / בנצי                               5.10.2008

הרב”ש נפטר ב-ה’ בתשרי.
בעל הסולם נפטר במוצאי יום הכיפורים.

“מה ענין יסורים בעבודה” / שלבי הסולם – כתבי רב”ש, כרך ב’ עמ’ 902

מאמרי הרב”ש בנויים מפסוק, שאלה, דיון, פתרון.
שאלות:
1. מהו התנאי “אבל לא ע”י ייסורים”?
2. מה הקשר בין המכות לחלק ב-ה’?
הקוצים = המלכים המשעבדים את ישראל.
האם אפשר לא לברוח מייסורים?
3. למה דווקא לישראל, שאותו הוא אוהב, לייסרם?
4. למה אומר שלא לברוח מייסורים?

כל הפסוקים מדברים על עבודתו הפנימית של אדם.
אנשים שמקיימים תורה ומצוות = לומדים חכמת הקבלה ומתקנים את הרצון לקבל בע”מ להשפיע,
זוהי דרך של אנשים שרוצים להגיע לתכונת ההשפעה.
- הכול באדם אחד.

5. מה ההבדל בין בחינת “ישראל” שבאדם לבחינת “עשו” שבאדם?
ישראל = ישר-אל, הכול יהיה ישר ל-ה’.
עשו = שעשה רשות לעצמו ורצה שהקב”ה ימלא את רשותו.

גם אם אדם לא הגיע לתכונת ההשפעה, אך רוצה להגיע אליה – מקבל את השם “ישראל”.  (בחכמת הקבלה השמות ניתנים לפי הכיוון).
המטרה היא להגיע לדבקות.  והדרך מלאה עליות וירידות:
בכל רגע מגדילים לנו את הרצון לקבל כדי להגיע לכלי גדול, ע”מ לקבל את המילוי המיועד.
על הרצון לקבל הגדל לדעת איך להתקשר לבורא.

יצר רע = מסיט את האדם מהדרך.
שכר = ביטול רשות עצמי וקבלת עבודה לשם ה’.
ייסורים = שהיצר הרע מצייר לו ציורים רעים על סדר עבודתו.
היינו, שהאדם רוצה ללכת בדרך האמת, להגיע לדבקות ב-ה’, להשוות צורה.
כשמתעוררות השאלות – מקבל ירידה וסובל ייסורים מהיותו מרוחק מ-ה’. (כלומר מתכונת ההשפעה)

1.האדם מקבל נקודה שבלב…
2.מתחילים להעלות את הרצון לקבל לכיוון הפוך.
3.כל הזמן מרגיש יותר ויותר רחוק מהבורא.
4.הרצון לקבל מנסה לשכנע כל הזמן לסטות מהמטרה: להתבטל מרשות עצמו – לבורא.
5.ייסורים – על שאינו מסוגל לעבוד את ה’.
6.כוח להכניע את הרצון לקבל שיתבטל ל-ה’.

הטבע שלנו רוצה לקבל, ועלינו להכיר בזה.
לתועלת ה’ = שלא על-מנת לקבל פרס = נחת רוח ליוצרו. אוהבי ה’.
לאט לאט האדם לומד לייחס הכול לכוח אחד – לבורא, “אין עוד מלבדו”, שמנהל את הכל.
מדובר על שלבים בדרך.
סדר עבודה = עליות וירידות.
שהמעשים יביאו לביטול תועלת עצמו.

קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר ה”זהר” / סמסטר ג שעור 4 / אסף אוחיון                          28.9.2008    

הנברא ירד 125 מדרגות מלמעלה למטה, ועולה מחדש אותן 125 מדרגות מלמטה למעלה.
המדרגות הן שינויים בתפיסת המציאות שקיימת סביב הנברא.

הלבן – מצב שבו הכלים מזוככים, עם מסך, ועובדים על-מנת להשפיע.
זה המצב היחיד שקיים – עולם אינסוף או מצב ה-ג’ או מצב ה-א’, וכל תפיסת המציאות נתפסת ביחס למצב יחיד זה שקיים: המצב השלם, האינסוף.  כשהנברא נמצא בהשפעה מוחלטת כלפי הבורא שיצר אותו. גוף אחד.  כך הנברא תופס את תכונת ההשפעה במלואה,  ומודד את מצבו הנוכחי – כלפיה.
השאלה היא: באיזו רמה של תפיסת מצב זה אני נמצא?
ככל שאני מרגיש כחלקים רבים (המצב השבור) ולא כגוף אחד – אני קרוב לעולם הזה.

המנגנון שבו אני עולה משלב לשלב הוא המדרגה העליונה שחלק ממנה כבר קיים בתוכי, ומתגלה בי כרשימו חדש, כרצון חדש – כנקודה שבלב, שאינה שואלת על מילוי באמצעות 5 החושים, אלא מנסה לתפוס את התענוג בלי הלבושים שלו… משתוקקת למקור התענוג שהוא כולו נתינה, והוא הפוך לרצון שקולט את התענוג.
מתוך הדיאלוג בין הרצון הכללי שנקרא לב, לבין הנקודה שבלב – אני מפתח את תפיסת המציאות החדשה ואת הרצון החדש להתעלות למדרגה החדשה שבה אני נמצא בהשפעה.
הדיאלוג, החיכוך, בין המדרגה הנוכחית לטבע העליון שנמצא בתוכי ושאותו אני צריך לגלות, להזדהות עימו, להשתוות בצורה אליו – הוא מה שבונה לי את הכלים לתפיסת מציאות חדשה.

טקסט קבלי מדבר על עולם אחר, שממנו אני מקבל הדרכה, חֶבֶל.  עולם שבמידה כלשהי אני כן מסוגל לתפוס אותו (אחרת לא הייתי מוצא עצמי מול ספרי קבלה).  מתוך רצוני להיכנס לעולם זה – אני בונה כלי חדש, כלי שגדל כל הזמן.
לכן, כדאי לקחת את הלימוד לרמה שבה אני רוצה להיות בתוך מה שהטקסט מדבר עליו, בלי קשר לכמה אני מבין…

אות יא’ עמ’ 122

להשכיל ד’ אופני המושכלות = הדרך שבה אני משיג את הרוחניות ורוכש התפעלות.
בעל הסולם חוזר שוב על ד’ האופנים, כדי לבאר אותם בדברים המוחשיים שבעולם הזה.
-החומר = הרצון לקבל = הגוף.
-צורה מלובשת בחומר = נטייה, תכונה.  לדוגמה: גיבור, אמיתי, שקרן…
-צורה מופשטת.
-מהות.
אין חומר בפני עצמו. החומר הוא הצורה שבה אני תופס רצונות. שכן, אם נתעמק – נגלה שכל חומר (גם הגשמי, שנתפס ב-5 החושים) מורכב מנטיות, משאיפות…מגלים…

אני רק כלי, חוש כללי שנקרא רצון לקבל.  אני יכול לתפוס רק תתי-רצונות שלי, ואיך אני מסוגל לקבל מהם תענוג.   מתוך תבנית זו מצטיירת לי תמונת המציאות (כגופים, חפצים…) כאשר למעשה מדובר באותן ד’ בחינות דאור ישר שמרכיבות את המציאות שלי (שהיא רצון בדרגת דומם, רצון בדרגת צומח,
רצון בדרגת חי, רצון בדרגת מדבר).  וכך אני מתאר לעצמי עולם שנמצא מחוצה לי, כאשר בעצם אני כלוא וסגור בתוך אותו רצון גדול שהוא חלק ממני, אלא שכרגע אני מזהה נקודה מסויימת מתוכו ומשייך אותה אלי.
ברגע שאוכל לשייך לעצמי את כל המציאות – זה יהיה שינוי פנימי בתוכי. אז אתחיל לתפוס את המציאות בהשפעה, בקשר הדדי ביני לבין העולם החיצון, בקשר ביני לבין הנשמות האחרות.
כשאני רואה את הכל כשינויים שלי, כפעולות שעושה הכוח העליון עלי, ואני מכיל בתוכי את כל המציאות – זה נקרא שאני מצטרף לעולם אינסוף, שאני עולה במדרגות הרוחניות.
השינוי בתפיסת המציאות הוא שינוי בתכונותיי הפנימיות.

מהו השינוי?
השינוי אינו ברצון לקבל, אלא בצורתו. כלומר – בכוונה. לא בחומר, אלא בצורה המלובשת בחומר
החומר = 613 רצונות שאינם משתנים בכלום, רק הפרספקטיבה משתנה.
הרצון לקבל הוא היחיד שנוצר יש מאין, ואותו אי אפשר לשנות.

עם ההתפתחות – אני הופך מודע לכך שהרצון שולט בי.
כשהנקודה שבלב מתחילה להתפתח – היא אינה עוד רצון שמתגלה בתוכי. היא כבר חלק מטבע אחר.
הרצונות צפים בי כמו פרֵיים שנפתח. כל פריים בחיי הוא רשימו שמכיל נתונים על צורת הרצונות שלי כלפֵי האור שפועל עלי.  כל רצון מכיל תרי”ג רצונות או ד’ בחינות.
מה שמבדיל בין אדם לאדם הוא מערכת הרצונות. (סידור שונה שלהם)

חכמת הקבלה אינה מדברת על מה שאפשר לעשות עם כל אחד מהרצונות, אלא על מה שבעל הסולם מגדיר כ”צורה מלובשת בחומר”.
מהי צורה מלובשת בחומר?
הרשימות מתעוררות וצפות.  הנקודה שבלב היא רשימה חדשה שמתעוררת בתוכי.
הנקודה שבלב אינה רצון, אלא ניצוץ מאותו מסך שבור. זו ההשתוקקות לצורה חדשה על פני רצונותיי. זוהי הכוונה.
לכן, הקבלה אינה מדברת על דיכוי הרצונות אלא על להלביש עליהם צורה, כוונה.  שכן, מעולם לא הרכבנו על עצמנו צורה זו בעבר.
והנקודה שבלב משתוקקת לתכונה חדשה, לצורת ההשפעה.  וככל שצורה זו תהיה קרובה לתכונת ההשפעה המוחלטת – אני עולה במדרגות הרוחניות, מגלה את הבורא.

חומר = גוף, רצון.                              ניתן להשגה.
צורה מלובשת בחומר = כוונה, מידה.        “        ”
צורה מופשטת , ומהות – לא יכולים להשכיל = לא ניתנות להשגה, לתפיסה.
עד כה דיבר בעל הסולם על דרך פעולתו של מנגנון תפיסת המציאות, שמתוך פעולתו עלי ללמוד איך להשתמש באותו מנגנון ולהתחיל להלביש עלי צורה חדשה.

האור, כוח הנתינה שרצה לבטא עצמו – יצר כלי קבלה כדי שיוכל להתגלות בו.
נשאלת השאלה: אם לפי תפיסת המציאות, אינני תופס דבר מחוצה לי, איך יתכן שקיים אור, כוח שרוצה להשפיע ולתת בנתינה אבסולוטית, מחוצה לכלי, מחוץ לרצון?  אם האור לא היה בכלי, כיצד התגלה מחוץ לכלי?
התשובה: הכלי השיג זאת מתוך עצמו.

תחילה מרגישים את הנקודה שבלב, את הרצון לתכונת ההשפעה, ועוברים תהליכים עד שמתעלים מעל למחסום. כלומר, מלבישים את צורת ההשפעה על הרצון. וכך בכל 125 המדרגות.
ומתוך השתוות מלאה לאור – אדם מרגיש, מגלה ומשיג מתוך עצמו את תכונת האור שיצרה את הכלי.
זוהי השגה מתוך הכלי.
במילים אחרות: אדם מגלה שבתוך המציאות יש כוח רצון שמנוהל ע”י כוח הנתינה, וכוח הנתינה מגַדֵל את הרצון בכמה שלבים: הוא בונה את הרצון לפי מדרגות וד’ בחינות דאור ישר, ומגלה את הכוח שיצר את הבריאה ומחזיק אותה.  משיג את בחינת שורש, שהיא חלק מהכלי.

מחד – מייחסים את שורש לתכונת הנתינה. מאידך – משיגים את שורש מבפנים. לכן שורש נקראת גם  בחינה – הבחנה ברצון.
שורש מגלה את הטוב שבבורא בכך שהוא מיטיב למַשהו שנוצר יש מאין, רצון שיקבל בתוכו את מה שיש לכוח העליון לתת. וזו בחינה א’.
משלב זה הרצון = החומר – מתחיל להתפתח בעצמו.

הבורא רצה להיכנס לתוך הכלי, כדי שהכלי ירגיש אותו. כלומר, הבורא צריך שהנברא יהיה מודע לתהליך ההתפתחות, יִתיָגֵעַ, יקדים את הרצון שלו, יבחר בחירה חופשית מודעת.
איך מתפתח הרצון?
מתוך שאני מרגיש את התענוג, אני מתחיל להרגיש שמאחורי התענוג יש את נותן התענוג, ישנה תכונה שמייצרת אותו תענוג והיא עליונה מהמצב שלי, ואני רוצה להיות כמו אותה תכונה. וזו בחינה ב’. (רצון שרוצה להיות כמו שורש אך עדיין לא מממש את זה)

לקבל על-מנת לתת:
החומר יודע רק לקבל את התענוג.  לא קיים מצב של לקבל על מנת לתת, אלא לקבל על-מנת לממש את רצון שורש.
כלומר להמשיך את הטבע הבסיסי שלי, כשמהות הפעולה היא על-מנת להשפיע.  וזה נקרא מסך ואור חוזר.
ההבדל הוא בצורת הקבלה: או שהיא על-מנת לקבל או שהיא על-מנת להשפיע. וזו בחינה ג’.

 הקדמה לתע”ס/ סמסטר ג’/ שעור 4 / יניב תשובה                               28.9.2008

אות ט”ו

רק מתוך המאור המחזיר למוטב, כשרוצים בו לשם תיקון, זה עובד על הרצון. אז מתחילים להתברר הדברים הנכונים מצד הטבע, “כי קדושת האמונה מזככת את העינים של האדם שתהינינה מאורו ית’, עד שהמאור שבתורה מחזירו למוטב”.

אמונה- מי שמשקיע את כל זמנו הפנוי ב”גילוי אלוקותו ית’ לנבראיו”, לפי הנתונים הבסיסיים שלו.
אמונה שלימה- שמוכן למסור את נפשו לטובת הבורא.
(“מחוסרי האמונה דומים לעטלפים אשר לא יוכלו להסתכל באור היום.. כן מחוסרי האמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה’”)

אות ט”ז

מחד, מקבלים בחברה מילויים אגואיסטיים (גם בלימודי הקבלה), הסיפוקים מעוורים ולא נותנים לברר מהי המטרה הרוחנית שהיא בעצם השפעה.
כל רגע שאנו לא מבררים בין הרצון לקבל לרצון להשפיע בתוכי הוא רגע שהולך לאיבוד.
(כלומר כל רגע שבו לא נעשה : “ישראל, אורייתא וקב”ה חד הוא”)
עלינו להגדיר מסגרת שעוזרת להתקיים כדי להגיע לרוחניות.
לשאול כל הזמן שאלת “בשביל מה אני עושה?”
כל פנייה לבורא נעשית באמצעות החברה, לבנות קשר “ואהבת לרעך כמוך”, שאז אני משתווה ביחס לבורא כלפי הגוף של אדם הראשון. (ההשתוות היא בזה שאני דומה לעליון ברצון שלי לחיבור)
הלימוד במטרה לצאת מאהבה עצמית ולהגיע למעשים בעל מנת להשפיע.

אות י”ז

“יצר רע”- הוא רע כי מפריע לי להתמלא בתענוג.
“תורה תבלין”- עוזרת לי לראות את הרע הזה.
אז יש לי יכולת לבקש כוח להתגבר עליו וככל שיש לי כוח התנגדות לאגו (מסך) ככה מגלים לי יותר אגו ויותר כוחות. השקעה כדי להתעלות מעל האגו זה נקרא “אמונה”.

“ולפיכך מתחייב הלומד בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי”ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ”ש חז”ל, נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה לשם מצות התורה, ובדרך הזה יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ”ש, רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך (משלי ג’, ח’). ואז יהיה נכון לבו בטוח, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה. באופן, אפילו מי שיודע בעצמו שעדיין לא זכה ח”ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן על ידי עסק התורה, כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת השי”ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ”ש חז”ל, בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחיה (מכות כ”ד). ולא עוד אלא, שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (במסכת ב”ב דף ט”ז ע”א) אמר רבא, ביקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין, אמר לפניו, רבש”ע, וכו’ בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך, ופירש”י שם, בראת צדיקים על ידי יצר טוב, בראת רשעים על ידי יצר הרע לפיכך אין ניצול מידך, כי מי יעכב, אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב, (איוב ט”ו) אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל, ברא הקב”ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין. ופירש”י שם, ברא לו תורה שהם תבלין, שהיא מבטלת את “הרהורי עבירה”, כדאמר בעלמא, (בקידושין דף ל’) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו’, הלכך לאו אנוסין ננהו, שהרי יכולין להציל עצמן, ע”ש ודו”ק.”

קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר ה”זהר” / סמסטר ג שעור 3 / אסף אוחיון                          21.9.2008    

מציאות = תפיסת המציאות.
המציאות נתפסת מתוך הכלי שלי, שהוא – אני.  ככל שאני משתדרג בפנימיותי – אני תופס מציאות פנימית יותר.
אני תופס את השינויים החלים בי. לשינויים אלה שמות רבים: עולמות, ספירות, נשמות, פרצופים, הבחנות, צבעים, מדרגות…
ג’ הגדרים:  בתוך המציאות החיצונית אני תופס רק טווח שנקרא חומר = שהוא הרצון לקבל, ואת מה שמתלבש בחומר, ורק אותם אני יכול לחקור.
הזוהר עוסק בעולמות בי”ע ובכל הקשור לנשמות בני אדם בעולמות אלה.
גם ההבחנות הרוחניות נתפסות בג’ גדרים אלה.

אח”פ דעליון:  כל מה שנראה לי כעולם שמנהל אותי והוא מחוצה לי, מלבד הנקודה שבלב, אותה אני מזהה כשלי.
קיים כוח שפועל עלי דרך אותו עולם שמנהל אותי – כדי להעלות אותי לדרגתו.  דרגתו של אותו כוח מתבטאת בתפיסת מציאות מתקדמת יותר.  זהו החלק התחתון של המדרגה העליונה שנמצא בתוכי.
חכמת הקבלה מלמדת כיצד לזהותו, להתחבר אליו ולעלות עימו למדרגה עליונה יותר של תפיסת המציאות.

בעקבות קטע מהסרט Flatland :
הסרט עוסק ביצור החי בעולם בן שני מימדים, שרק אותם הוא תופס, ורק את זה הוא מכיר, ופוחד מכל מה שאינו מכיר. אין לו מושג על מימד שלישי.
בהקבלה אלינו: תפיסת המציאות שלנו רק דרך חמשת החושים שבגופינו. כל מה שאינו נתפס דרכם, כל חשיבה אחרת – מפחידה אותנו וגורמת לנו ללכת לאיבוד.
הקונפליקט:
היינו נשארים בתפיסת חמשת החושים אילולא הייתה מתעוררת הנקודה שבלב, שגורמת לנו להרגיש,  ושמגלה מציאותו של מימד נוסף, פנימי יותר, לא נודע.
הנקודה שבלב שואלת על מקור המילוי ואיך להשתוות למקור זה.
מקור זה אינו נמצא ב-5 החושים אלא בתכונת ההשפעה שיוצרת את המציאות שלנו וממנה ניתן לראות את כל המציאות.
מחד – אני מתחיל להבחין שקיים מימד עליון, מדרגה עליונה לקיום שלי.
מאידך – אינני יודע איך לתקשר עימה ואיך אתבטל בפני אותה מדרגה עליונה, שתיקחני למעלה.
ככל שאני מעמיק בעניין – מתגלה לי חכמת הקבלה, שמנחה אותי להיכן שנמצאת המדרגה, איך להתחבר אליה, ולאן אוכל להגיע דרכה.  בסופו של דבר מוצאים קשר עם המדרגה העליונה, ומגלים שרק דרכה ניתן לעלות למעלה = להרחיב ולהעמיק את תפיסת המציאות.

הבעיה:
איך להרחיב את הנקודה, לחדד ולמקד אותה לרצון כזה שייתפס במדרגה העליונה – באח”פ דעליון.
מחד – הרצון כלפי הרוחניות כדי לענות על השאלה “מה הטעם לחיי?” – גדל והופך חשוב .
מאידך – ככל שמבררים יותר את מושג הרוחניות ואת תכונת ההשפעה – גדל הפחד. (כי האם יתכן שכל מה שאני עושה – לא יהיה למען עצמי? לא יהיה בו רווח לעצמי, ולו הקטן ביותר?)

אם נוכל להרגיש את הסברי המקובלים ולהתחבר לתכונת ההשפעה – נתעלה מעל המציאות המוגבלת שלנו שמנוהלת ע”י האגו, ונרחיב את תפיסת המציאות.  נתעלה מעל לזמן, מקום ותנועה, ונכלול בתוכנו את המציאות כולה.

המדרגות בתפיסה מרמת העולם שלנו עד רמת אינסוף – הן המדרגות עליהן מדברים המקובלים.  הם מדברים רק על שנויים בתפיסת המציאות שלי.  ותפיסתי את העולם הזה עד עולם אינסוף היא עקב השינוי שחל בי, שהרי המציאות הגשמית נשארת כפי שהיא.
אך מאחר וזה נסתר מאיתנו – נטעה תמיד ונחשוב על משהו גשמי.
אות ח’ (עמ’ 221)

השגת עולמות = הסרת העלמה/הסתרה שקיימת ביני לבין המציאות המוחלטת.
הסתרה זו נעלמת ע”י שאני מתקן את הכלים שלי, ואז אני תופס את השחור – עולם העשייה, שהוא תיקון עביות שורש. ואח”כ – תיקון הירוק, ותיקון האדום…
הצבעים מתארים רמות מסויימות של תיקון שלי.
תיקון כל הצבעים מביא לתיקון כללי = הלבן = עולם האצילות, שמושג רק מתוך המדרגות הקודמות.

הצבעים משליכים לַמָשָל ספר, סיפור וסופר.
ספר = גילוי.
סיפור = הרשימו, החיים שלי, ההתנסויות שלי.   את הגילוי אני מגלה כשאני קורא את הסיפור.
סופר = גילוי מי שכתב את הסיפור.  זוהי המחשבה שנמצאת בשלבים הקודמים – “מחשבת הבריאה”, עליה אנו לומדים מ”מעשיך הכרנוך”.
כלומר, מתוך הנפעל = נברא (שזה אני) שמגלה איך אני פועל – אני מגלה איך הוא מפעיל אותי, מה הוא רוצה… וכך אני מתעלה לרמה שלו (סופר).
“אחור וקדם צרתני” – הבחירה החופשית שלי היא ללמוד איך הרוכב – רוכב על הסוס. כלומר, איך הוא פועל עלי ומפעיל אותי. וזה – מתוך שאני מגלה איך אני מופעל.

לומד הקבלה מזהה איך מתעורר בו הרצון לקבל, ומזהה אותו כרשימו חדש שיוצא לפועל.  וכשהוא מזהה ומתייחס אליו (על אף הנפילות/הצלחות שבדרך) – הוא גדֵל.

ספר = שחור = גילוי.
סיפור = ירוק.  כל מה שאני עובר, כפעולות של הבורא עלי, ואני מקשר אותו עם תכונת ההשפעה. רשימו.
סופר = אדום.  הבורא, החוקיות שפועלת.  כשאני מכניס זאת לכל מצב – אני מתעלה.
- – - – - – - – -

פחד
לפני הכניסה לגילוי רוחני אדם עובר מספר מצבים:  הסתר כפול, הסתר רגיל, גילוי רגיל, גילוי כפול.
בעולם הגשמי פחד הוא כוח שפועל על הרצון ומראה לו איפה יש חורים שחורים נוספים/אחרים, על פי הרשימות.
לפני המחסום – הפחד מתמקד בכך שלא יהיה לי מילוי ברצון.
בעולם הרוחני – הפחד קיים, אך הופך לפחד אלטרואיסטי, שמא לא יגיע להשפעה.
ככל שאדם חוקר – המיקוד גדל וההבחנות רבות.

הנכון הוא להבין שאני תופס את המציאות בתוכי, כולל האנשים האחרים מחוצה לי.
הניסיון שלי הוא להפשיט את הלבושים שבהם מתראה לי התמונה, ולזהות את מה שקורה מאחוריהם.

עולם האצילות = סוד חכמה = לבן.  אין לנו בו תפיסה.
התפיסה היא רק בג’ עולמות בי”ע: בינה, תפארת, מלכות, שהם בבחינת הדיו שבספר השמים = תכונת ההשפעה.

הלבן הוא עיקר המציאות.
האותיות הן צורות גשמיות שמתגלות בג’ מיני דיו.
האותיות נשואות על הלבן בספר ובלעדיהן לא היתה מתגלה החכמה (=אצילות). כנאמר: “כולם בחכמה עשית”.  חכמה – חכמת עולם האצילות, הלבן.
חכמה = אור חכמה, מתגלה למקובל כשמשיג את מדרגת עולם האצילות.
כלומר, כל המצבים שאני מגלה הם דרגות תיקון שלי כלפי עולם האצילות. וכשאני מגלה את ג’ העולמות – אני מתוקן בהם, ואז – מגלה גם את האור הלבן.

המציאות מתגלה מתוך הניגודים וההפכים ונקבעת מתוך הפער בין שני דברים הפוכים שאני מגלה:
למשל: מר – מתוק, חושך – אור…  לכל נתון מנתונים אלה אין ערך בפני עצמו. אני מבין מהו מר רק כשאני מכיר מתוק.  אחרת אין לזה משמעות.
על אותו משקל: כדי לתפוס את תכונת ההשפעה (= הבורא= הטוב והמיטיב המוחלט) על כל פניה – אני
צריך להכיר את הרע, לתפוס אותו מתוך מה שהופכי כלפיו, מהכרת הרע.

פיתוח הכלי הרוחני:
בתחילה יש לאדם רק נקודה שבלב.
הנקודה שבלב רוצה להשפיע. יחד עם זה – עליה להתגבר ולהתעלות מעל הר סיני = הר של שנאה (האגו שאיתו נוצר האדם.
העבודה שלי היא להעלות את חשיבותה של אותה הנקודה. וכשאני מצליח ומתגבר – ההר גדל ועלי להתעלות על יותר נקודות.
כל מצב כזה הוא רשימו, והוא מכיל בתוכו את האגו שצריך להתגלות (שהוא הכוח הנגדי, השלילי) ואת הכוח החיובי, ומשאיר לי את חופש הבחירה ביניהם כדי לעלות במדרגה בעצמי.
*לא יכול להיות מצב שבו ההר יקבור אותי, אך בלי בחירה לא אוכל להתעלות מעליו.
הבחירה היא המאמץ שאני צריך לעשות.

הפרדוקס שקיים עד גמר התיקון הוא:
מחד – הבריאה בנויה כך שיש בחירה חופשית.
מאידך – אני חייב להגיע ולהתעלות מעל ההר.

אות ט’:
הזוהר מדבר על אצילות רק לפי הארתו של הלבן בג’ עולמות בי”ע.
הפרסא – גבול בין אצילות לבי”ע.
או שג’ עולמות בי”ע נשארים ברמת התיקון שלהם ומקבלים הארה שעוברת דרך הפרסא או שיש עליית העולמות.
אנו תופסים רק את החלקים של עולמות בי”ע בכלים שלנו.
יש מצבים שכן מתקנים וזה נקרא עליית עולמות מעל הפרסא.

דיו = המפגש בין האור לכלי, שכותב כביכול ומגלה בתוכי את הניגוד בין הכלי לאור, ומתוך הניגוד אני מבין מהו אור.
אות = החותם, ההתרשמות – קשר בין הרצון לקבל ותכונת ההשפעה, שנכתב בתוך הרצון לקבל.

מתוך הטעמים והנקודות יש התרשמות מהאור שהיה בתוכי, והתרשמות מתוך המגבלות של מה היה חסר לי כדי לקבל את הכל על-מנת להשפיע. ואלה האותיות.
האותיות מכילות את הכל וקובעות את צורת הקשר בין הרצון להשפעה, וזה נחרת ברצון לקבל.
את הקשר הרוחני הזה שנמצא/נחרת באות מסוימת – עלי לגלות.
*עלי לעבור הכל.  אך בגלל שאני כלי אחד, ואני קשור לכולם – אינני חייב לעבור בעצמי את הכל, רק את חלק הרשימו שלי.

אות י’:
הלבן הוא המושכל שבספר.
ג’ צבעי הדיו מבארים את המושכל הזה.
כלומר, כל אדם צריך לכתוב ספר תורה = לעבור את כל סוגי הקשר השונים (מ- ב’ ועד ל’), ואלה כל הצורות שבהם הרצון לקבל יכול להידמות לצורת ההשפעה.
ומתוך זה, אחרי שהשכיל את כל האותיות – הוא מבין.  כלומר מתוך השחור – הוא מבין את הלבן.
כשהבין את הלבן – מגיע לגמר תיקון.

הקדמה לתע”ס/ סמסטר ג’/ שעור 3 / יניב תשובה                               21.9.2008

איך להשתמש במה שכתוב בתע”ס בכדי שיפעל עלי?
האור המקיף יפעל עלינו רק כשנתרחק מהמילוי שברצון לקבל. כשנבין שאי אפשר להתמלא מהרצון לקבל, ושמטרת הבריאה היא למלא אותנו בטוב בלבד, דרך אחרים.

אות ו’
איך השתמשו בעבר בחכמת הקבלה?
הביאו עצמם למצב שבו לא קבלו שום תענוג מלבד התענוגים ההכרחיים. הכניסו את הרצון לקבל לצמצום, ואז גילו שאי אפשר לקבל תענוג ברצון לקבל.
מאחר ואין צמצום על “על מנת להשפיע” – מותר כמה שנרצה.
להשפיע -  להיות בייחוד עם הבורא. (השתוות צורה)

אות ז’
למקובל שנמצא בהשגה אין חסרון גשמי.  יש לו רק חסרון רוחני, חסרון להשפיע.
כשעוברים מחסום – לא תלויים יותר במר ומתוק של העולם הזה.
“קליפות” – על מנת לקבל את הבורא.
מקובל שנמצא בהשפעה משתמש גם בעולם הזה להשפיע לה’.

אות ח’
לזכך את הגוף כדי לגלות את הטוב האלוקי.  להגיע עד סוף ההבחנות של ה”אני” כדי להיפתח למדרגה חדשה.
חכמת הקבלה מחייבת את האדם להתפתח בכל הרמות.
א. מגיע ללא לשמה – רוצה להשפיע דרך ה-על מנת לקבל, מגלה תענוג בהשפעה, אבל התענוג הוא שלי.
ב. מגיעה ישועה מלמעלה, מקבל לשמה.  מקבל שינוי.

אות ט’
להשפיע = להביא אחרים למצב הטוב, לבורא.
העולם הבא = המדרגה הבאה.

אות י’
צורת ההתקדמות היא אור.
כעת אינני מרגיש את העולם הבא, ומרגיש את העולם הזה כסבל.
כשאעלה מהמצב הנוכחי שלי – אגלה שגם בעולם הזה ארגיש טוב ועונג.

אות יא’
הקלו חכמי התלמוד.  כי מתוך שאנו כלולים בנשמה אחת, והם תקנו את עצמם בעביות שלהם, בדרגה שלהם, ובגלל שאנו מחוברים יחד – איננו צריכים לעבור סיגופים בצורה פיזית, אלא בצורה פנימית.

כיום, מתוך הקבוצה שמחוברת יחד, ונשים שנותנות תמיכה, חשיבות וכוח – מתוך הצורה הזו מתעלים וחשים כוח עליון.

המקובלים תיקנו עד דרגה ד’ של החי, וכעת התיקונים קיימים רק בדרגת מדבר.

קובץ להורדה חלק א’
קובץ להורדה חלק ב’
קובץ MP3 להורדה-חלק א
קובץ MP3 להורדה-חלק ב

מבוא לספר ה”זהר” / סמסטר ג שעור 2 / אסף אוחיון                          14.9.2008

הקונגרס הוא מפגש פיזי שמחבר בין הנשמות ומפעיל את התגלות הכוח העליון.

כלי אינו מתבטא במספר אנשים , אלא בכמה שאותן נשמות משתוקקות לכיוון אחד- לחיבור בין הנשמות (בניגוד לחיבור בין הגופים).

הדבר הקרוב ביותר שיש לנו לנשמה היא הנקודה שבלב.

כשאני מזהה אותה נקודה, ומתחיל להפרידה מהגוף ומהעולם הזה – אני מתחיל להרגיש איפה היא נמצאת, ומתחיל לזהותה גם באחרים, מחוצה לי. ולזהות איך אפשר לחבר את כל הנקודות ביחד לכלי גדול.  וכשאני יכול לעשות זאת – אני יכול לגלות את הכוח העליון שמחבר אותם.

בקונגרס באודיסה אמר הרב לייטמן:

“לגלות את הבורא זה לגלות את המערכת שבה מתגלה כוח ההשפעה ההדדי.

אין בורא בלי כלי.  הכלי הוא חיבור כל הנשמות. ולכן צריך לדאוג לכלי”.

מה בעצם נאמר?

הבורא = כוח/תכונת/חוק ההשפעה, והוא קיים כל הזמן סביבנו ובתוכינו ואינו משתנה.

למה אינני מרגיש אותו? או לפעמים מרגיש אותו יותר ולפעמים – פחות?

הבורא ברא רק רצון שכולל בתוכו את כל הנשמות, שנקרא גם הנשמה הכללית.

רצון = נשמה כללית = אדה”ר = מלכות דאינסוף.

רצון זה מחולק לחלקים.

כשרצון זה היה מגובש ומאוחד – הוא היה בהשתוות הצורה לכוח ההשפעה, לבורא.  בתחילה לא מתוך מודעות, שזה מצב ה-א’. לכן היה חייב “לשבור” אותנו.  כלומר- התחלקנו.

שבירה היא חלוקה מודעת בתפיסה שלי.  היא מתבטאת בכך שלי ולכל חָלָקַיי – אין יותר קשר.

לתת לבורא כלי – פרושו: לחבר מחדש את הכלי האחד שהתחלק.

הדבר היחיד שבו עוסקת חכמת הקבלה – הוא חיבור בין כל הנשמות לכלי אחד המשתוקק לבורא.

איפה נמצא החיבור ואיפה הוא נעשה?

עלי להכיר שלא מדובר על הגוף הגשמי (כי יש נתק בין הגוף לנקודה שבלב).

יש נקודה שבלב שמרגישה “משהו” מתוך מצב זה, שבו היא מחוברת לכל הנקודות שבלב האחרות, התעוררות לרצון רוחני וחיפוש אחר מילוי רוחני.  המילוי הרוחני יכול להתקבל רק במצב שבו אני מחבר בתוכי את כל הנשמות, ובזה אני מגלה את כוח ההשפעה ההדדית ששוררת ביננו. ואז – זה כבר מילוי חדש ושונה במהותו.

כשאני חושב על מילוי, בדרך כלל אני חושב על משהו שממלא אותי.

מה זה אותי? = הנקודה שבלב.

בצורה טבעית אני מייחס “אותי” לגוף שלי, כלומר לרצונות הגופניים והאנושיים שנובעים מתוך היותי בגוף.  אך גם אלה – מופעלים מלמעלה, שכן כל דבר בעולם שלנו מופעל מתוך העולם הרוחני ונשלט על ידו.

כל מה שקורה בעולם הרוחני משפיע ישירות על העולם שלנו. אך הקשר הוא חד-צדדי: מהעולם הרוחני – כלַפָיי.  לי, בחמשת חושַיי – אין השפעה על הרוחני.  רק הנקודה שבלב היא היחידה שיכולה לחבר אותי לעולם הרוחני.  זוהי התפיסה נכונה של המציאות, ולימוד חכמת הקבלה יכול לעזור לי להתפתח.

לחבר בין הנשמות = להרגיש את הנקודה שבלב, ומתוך הרגשה זו לפתח את היכולת להרגיש את הנקודות שבלב האחרות. וזה נקרא קבוצה או מערכת נשמות או אדה”ר.

זו אינה קבוצת גופים בעוה”ז. אלא כוח כללי של כל מה שקיים כביכול מחוצה לי, אך זה בעצם בתוכי, רק שאיני מזהה אותו עדיין כ”אני”.  ובתוך המערכת הזאת של נשמות שכוללת בתוכה את כל הבריאה (כולל דומם, צומח, חי ומדבר) מתוך האינטראקציה שלי איתה – אני צריך לגלות את תכונת ההשפעה.  ואני מגלה שנתינה אינה קשורה לגשמיות, והיא מובנת רק בקשר בין הנשמות.

                                                      ==============

עמ’ 219:

אין אור בלי כלי.  אין דבר מחוץ לכלי.  כל מה שקיים הוא רק כלי.  וכל מה שאני מזהה – הוא רק תופעות בתוך הכלי.

אות ג’

כדי לתפוס נכון את המציאות יש לשים גדרים.

גדר א’ : ארבעה אופנים לתפיסת המציאות:

- חומר = רצון בדרגות שונות של דומם, צומח, חי, מדבר.

- צורה מלובשת בחומר = כוונה, תכונה המתלבשת על הרצון.

- צורה מופשטת.

- מהות.

הזוהר עוסק רק בחומר ובצורה מלובשת בחומר, ורק אותם אני יכול לחקור.

*רצון שיש עליו כוונה, כלומר, רצון עם כיוון מסויים שדומה לכוח שמשפיע עליו נקרא – ספירה.

צורה מופשטת, ללא חומר – אינני יכול לתפוס ולהבין.  (מכיוון שהבורא אינו בתוך החומר – איננו תופסים כרגע את הבורא.)

מהות = מה שקיים ביסודו של החומר – גם איננו מסוגלים לתפוס.

אבל מתוך ההפרעות, מתוך הצורה ההופכית לאור – מתחילים לגלות את תכונת ההשפעה.

אות ד’

גדר ב’ : הקשר של הכוח העליון מתראה לנו בג’ הבחנות:

- אין סוף ברוך הוא.

- עולם האצילות.

- ג’ עולמות בי”ע.

אלה השגות/הבחנות שבעל הסולם מגלה בתוכו (כך גם כל מקובל בעל השגה, או לחילופין נברא בעל השגה).

גם אם אינני מבין, רק מתוך ההשתוקקות שלי להבין מה זה אצילות – אני יכול לרכוש בתוכי תכונה שנקראת אצילות.  ההבנה שניתן לשנות את היסודות הפנימיים בתוכי, ובכך אֵדָמֶה לכוח שמפעיל אותי – מספיקה כדי שאשתמש נכון בלימוד ואמשוך אור מקיף.

אור מקיף הוא כזה שעדיין אינו אור פנימי, עדיין לא יכול להתלבש בתוך הכלי.

למשוך אור מקיף פירושו – שאני מכוֵון בתוכי תדר לקלוט אותה תכונה(על ידי השתוות צורה), כמו קולטנים.

התייחסות נכונה שלי למושגים – גורמת לכיוון אוטומטי שלי כלפי האור.  ומספיק שארצה להיות בתוך הדברים שבעל הסולם מדבר עליהם.

*הזוהר עוסק רק בג’ עולמות בי”ע.

באינסוף ב”ה, ובעולם האצילות הוא עוסק רק במידה שזה מתגלה בעולמות בי”ע ודרכם.

אות ה’

גדר ג’ : בכל עולם ועולם של ג’ עולמות בי”ע יש ג’ בחינות והן:

- עשר ספירות.

- נשמות, רוחות ונפשות בני אדם.

- יתרת המציאות: מלאכים, לבושים, היכלות.

גם אם הזוהר מבאר בהרחבה על פרטי כל עולם, יש לזכור שדבריו מכוונים לבחינת נשמות בני אדם באותו עולם.

עולם = העלמה.  מידה מסויימת שבה האור, תכונת ההשפעה נסתרת ממני, כי אינני מכוון כלפיה ב-100%.

אם אני מכוון כלפי תכונת ההשפעה ב-20% משמע שיש העלמה של 80%. (ולצורך הדוגמה – השגתי עולם עשייה)

אם אני משיג עוד 20% של השתוות פנימית שלי עם תכונת ההשפעה שנמצאת מחוצה לי – אהיה ב-40% של השתוות. כאילו גיליתי עולם נוסף (ולצורך הדוגמה – עולם היצירה). וכך הלאה…

ככל שאני מגלה יותר – יש ביני לבין הבורא פחות העלמה.

יש 5 עולמות. וזה נובע מ-5  הבחנות ברצון (ש,א,ב,ג,ד), בכלי של נשמת אדה”ר.

אם אני מצליח להשוות רק חלק מהרצון , כלומר אם יש לי מסך בעביות של שורש – אגלה את האור בעביות של שורש (20%) ויתרת ה-80% הם בבחינת העלמה בשבילי, ואז אני נמצא בעולם העשייה.

*עולם העשייה הוא העולם הרוחני הראשון שאני יכול לגלות כשאני עושה פעולת השתוות (מלמטה למעלה.)

ההבנה שמשהו נסתר ממני – זו כבר השגה מסוימת. וכשארכוש מסך – אגלה את הרוחניות במדרגה הראשונה בתוך תחום של העלמה שנפתח בפני.  ואז, הוא כבר לא נעלם.  כשאני רוכש אותו – הוא העולם שלי. וזה נקרא עולם העשייה.  ואחריו – יצירה, בריאה, אצילות ואינסוף = א”ק.

*עולם הוא: יותר השתוות = פחות העלמה.

ובעולם הרוחני שמתגלה אלי – יש גם חלקים ששמותיהם: מלאכים, לבושים היכלות.

משפט זה נאמר כדי להדגיש שהזוהר מתרכז בחלק הקשור לנשמות בני אדם שבאותו עולם. וזה החלק אותו אני צריך לחקור.

אות ו’

כשמדברים על עשר ספירות:  כ = שורש = הבורא. מקום שאין בו השגה.

                                        ח = אצילות.

                                        ב = בריאה.

                                        ת (ז”א) = יצירה.

                                        מ = עשייה.

המציאות הרוחנית היא שמה שקיים הוא רק מה שהנברא משיג. (גם 5 החושים שלנו הם תוצאה של 5 הספירות).

5 הספירות נקראות 10 ספירות כי ספירת ז”א כוללת בתוכה 6 ספירות: חג”ת, נה”י (שהן דוגמה של כל העולם הרוחני בעוצמת השפעה קטנה יותר).

בעל הסולם מקשר את 5 הספירות עם ד’ העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה.

*יש רצון אחד שמחולק ל-5 חלקים, כי הוא נוצר ב-ד’ הבחנות ושורשן, והתפתח למצב עצמאי דרך מצבים אלה.

[בח' א': לא הרגישה כלום.  בח' ב': הרגישה את הנותן ומתוך זה רצתה לתת.  בח' ג':  רצתה לעשות פעולה כמו הנותן והבינה שחייבת לקבל רק כדי לתת. זוהי כבר ראשיתה של פעולה שלמה שכוללת גם קבלה וגם השפעה. ומתוך ההשפעה שהייתה בפעם הראשונה - הבינה שמה שהיא רוצה לקבל זה את כל מה שיש לבורא לתת + המעמד שלו = להנות ממעמד הבורא כלפי תכונת ההשפעה  וזו תחילת האגו.  זה הפער שמביא לבושה.]

*כשאני מתקן חלק אחד – אני מסתיר בכך העלמה מסוימת, והעולם שמתגלה אלי כתוצאה מזה שהסתרתי את ההעלמה – נקרא עשייה.  וכך הלאה לגבי שאר העולמות.

*בכל מצב רוחני יש תמיד 10 ספירות.  מרגע היכנסי לעולם הרוחני – אני מתחיל לתפוס את המכלול של 10 הספירות, ואת זה שאני חלק ממכלול גדול זה.

בעולם הרוחני נשמה מזהה את עצמה ומזהה גם חלקים רחוקים של הרצון שלה: מלאכים, לבושים, היכלות… בעל הסולם מנחה אותנו לחקור רק את הנשמה.  החלקים האחרים הם כדי שאבין איך אני יכול להשיג יותר.

אות ז’

לבן – לספירת חכמה.

אדום – לספירת בינה.

ירוק – לספירת תפארת.

שחור – לספירת מלכות.

תפיסת הצבע היא תוצאה/השגה של התנגדות מבפנים. וההתנגדויות השונות במנגנוני העין שלנו – נתפסות כצבעים.

קטע זה בא לומר שכשם שהחושים שלי עובדים: לחץ מבחוץ, וכנגדו – התנגדות פנימית.

ומדידת התנגדות זו נקראת – השגה, וההשגה היא קליטה על פי הכלים שלי.

*בעולם הרוחני, כשאני מגלה תכונת ההשפעה במידה כלשהי ביחס לרצונות שלי – אקרא לזה בשמות: שחור, ירוק, אדום או לבן.

לבן = כשמידת ההסתרה נעלמת ויש השתוות מלאה.

במצבי הביניים אגלה שילובים שונים שגם הם צבעים.

בעצם יש רק אור אחד והוא לבן.

אני רואה צבע מוגדר אחר – כי זו יכולת הקליטה של החושים שלי.  כמו מעין פילטר בתוכי.

הכל נמצא בתפיסת המציאות שלי.  ואם ארחיב את יכולת הקליטה – אקלוט יותר.

בעל הסולם מנחה ומכוון אותי לכך שארחיב את התפיסה. (חומר, צורה מלובשת בחומר, וכו’…)

הוא מכוון אותי שאגיע למצב שבו ארגיש דברים בעולם הרוחני מתוך הנקודה שבלב.

נשאלת השאלה:

אם כל המציאות כלולה באדם, וגם החלקים האחרים שבעולם הרוחני מצויים בתוך הנשמה, באדם – אז למה יש לי פיצול בתפיסה? ומה נותן לי הפיצול בתפיסה?

*מחד – יש “אני”, ויש – כל מה שאני מזהה מחוצה לי (= החלקים שלי כתוצאה מהשבירה), שהוא העולם שלי.

*מאידך – הכל אחד, ונמצא בתוכי, בתוך ה”אני”, בנשמה.

תשובה:

בשבירת הנשמות התחלקתי לחלקים רבים, והמודעות שלי נשארה רק בחלק אחד.  מה שחסר לי הוא לאחד אותם חלקים.  כי היחס הנכון למציאות, הוא שאתייחס אל כולם כחלקים שלי.

הפיצול שבו אני מבין שהכל בתוכי, אך גם רואה את הכל מחוצה לי – מאפשר לי לחקור את הכלים שלי כאילו הם מחוצה לי.  (כי לו הייתי כנקודה אחת, כפי שהייתי במצב ההתחלתי – לא הייתי יכול לחקור שום דבר).

הפיצול נובע מהסיבה שאינני מתוקן מספיק לקלוט שכל העולם מחובר אלי בתוכי, ואז אינני יכול לחשוף תפיסה זו בפני אותם חלקים שלי שלא יבינו אותי.

אינני מתוקן מספיק כדי ליצור עימם את הקשר הנכון.

אבל עם אותם חלקים שעימם אני כבר יכול להתחבר, ואפילו במשהו קטן – אני יכול ללמוד נושא זה, או לדבר על זה…

* התפיסה הנכונה כלפי יתר הנשמות היא ליצור ביניהם חיבור של אהבה, של השפעה בין נשמות.

לסכום:

- אור אחד פשוט משפיע עלי.

- מכיוון שיש לי אברי חישה שקולטים אותו בצורה שונה – אני קורא לו העולם הזה.

- כשאני מתקדם בתפיסה שלי – אני כבר קורא לו תכונת ההשפעה, ולמידות בתכונת ההשפעה – אני קורא כתר, חכמה, בינה, ז”א, מלכות, וקושר אותם לעולמות.  וכל זה אותו אור אחד פשוט.  רק שאני משתדרג בתפיסה שלי ומשתווה אליו מבפנים, עד שאני משיג את מה שבעל הסולם קורא לו אור לבן, שזה – בלי הסתרה.  (שהרי צבע הוא מידת הסתרה מסויימת. )

הכלי דאצילות הוא כמו האור עצמו – מאד זך, וקרוב בתכונותיו לאור שפועל עליו.

כשאני תופס את האור העליון דרך הכלי של עולם האצילות – משמע שיש לי כלי שדומה לאור, ואני תופס אותו בלי כל הסתרה, בלי כל צבע.

אור אצילות נבחן כאור לבן, שמקבל שינוי וכהות בעוברו דרך העולמות אל המקובלים:

אור אדום – בינה, שהיא עולם בריאה.

אור ירוק – תפארת, שהיא עולם יצירה.

אור שחור – מלכות, שהיא עולם עשייה.

- כשאני מגלה את עולם האצילות – הכוונה שכבר תיקנתי את עולמות בי”ע (שחור, ירוק, אדום) ומתוכם אני תופס את האור הלבן (עולם האצילות).

- לעלות ברוחניות פירושו – ליצור קשר בין הנשמות בתוכי.  זאת נקראת השגה = הדרגה העמוקה ביותר שבהבנה, שבתחושה.

- מתוך שאדם מבין שאינו מבין, ונמצא בפיצול של תפיסת המציאות, ומנסה לכוון נכון את ליבו ולפעול נכון, וליישם את היחס הנכון בקבוצה – ככל שעושה זאת, הוא מושך יותר אור מקיף וזוכה ב”עוד קצת” מתכונת ההשפעה.

הקדמה לתע”ס/ סמסטר ג’/ שעור 2 / גילי                                14.9.2008

המאמר מדבר על הגישה הנכונה ללימוד.

להכניס כל הזמן ללימוד את השאלה למה אני לומד? מה מטרת החיים?

אות ג’

ככל שאני מכיר את הבורא ונמצא איתו בהשתוות, כלומר, ככל שנכנס אור פנימי (טעמים) – כך אני מרגיש אותו יותר.

“טעמו וראו כי טוב ה’” – כשנמצאים בהשתוות הצורה, וכשאני מרגיש אותו אני מרגיש שהוא “טוב ומיטיב”.

יש כמה מדרגות, לפני המחסום ואחריו.

   צדיק גמור

   צדיק שאינו גמור

———————-

   רשע שאינו גמור

   רשע גמור

ברגע שמתגלה רצון לא מתוקן – הוא מתגלה כחושך.  אז אני רשע.

כשאני מתקן את הרצון באמצעות האור ומשווה צורה באמצעות מסך ואור חוזר – אז אני צדיק.

תורה = אור.

אור נמצא תמיד במנוחה מוחלטת.

האור מתגלה בתוך הרצון.  יש לנו תרי”ג רצונות.

לפני המחסום האור נקרא “האור המתקן” = תרי”ג עֵיטִין.

אחרי המחסום האור הוא “האור הממלא” = תרי”ג פָקודין. (פקודין – מלשון פיקדון, האור מופקד בתוך הכלי).

מצווה = רצון שיש עליו מסך ואור חוזר, והאור כבר נכנס בתוכו. (אחרי המחסום – מקבל ע”מ להשפיע).

תורה ומצוות = האור שעוזר לנו לתקן.

*מצווה לפני המחסום היא כל פעולה שאני עושה שתביא אותי למימוש מטרת הבריאה.

*מצווה אחרי המחסום זה כל רצון שאני עושה בעל-מנת להשפיע.

למעלה מהמחסום – אין לנו בחירה חופשית.

למטה מהמחסום – יש בחירה חופשית. אנו נמצאים בהסתרה מוחלטת ולא מרגישים את האור, בחושך.  אבל במצב זה של חושך ישנם זמנים בהם הנברא מכניס את הדחף והרצון שלו:

1. כשאדם מגיע ללמוד קבלה – הובילו אותו.

2. לממש את חופש הבחירה, ע”י הגדלת החיסרון. ההשתוקקות. (גדלות ע”י תכונת ההשפעה).

“כהִלכַתָה” =  הלכה: שהנברא הולך לבורא.  הלכה = חיבור המלכות עם ז”א.

הבורא רוצה שנהיה עצמאיים לחלוטין במישור הרוחני, ולכן העלים מאיתנו וכלפינו את אורו בהדרגה.

הימצאותינו בעולם הזה – זה המצב היחיד שמתוכו נוכל לפתח הכרה כלפי הבורא.

העולם הזה הוא מצב של חושך, למעט הנקודה שבלב.

שרטוט:

*מצב הא’ – חורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית המקדש השני.

*מצב הב’ – היום. מופרדים מההשפעה, מהאור, מהתענוג.

רק במצב ה-ב’ יש מצב של בחירה חופשית, כדי שנוכל להגיע למצב ה-ג’.

*מצב הג’ – גמר התיקון.  מרגישים את כל התענוג, אבל בע”מ להשפיע.

רשעים בחייהם נקראים “מתים” – כי אינם מרגישים את האור. אין להם נקודה שבלב. אין להם רצון להתעלות מעל הטבע שלהם.  שיש להם טבע שנקרא אגו.

בני ישראל במצרים (=מֵיצָרֵי ים)  תחת פרעה (=ערף ה’) – מצב של חושך מוחלט, עד שהגיע משה, שהוא הנקודה שבלב.

*מותר האדם מין הבהמה – בכך שיש לו בחירה חופשית.

בהמה – מי שלא התעוררה בו הנקודה שבלב.

*אמונה = השפעה.  חפץ חסד, ג”ע.

*דעת = דע את ה’.  עד כמה שהאור נכנס בתוך הכלי, ובכך אני למעשה טועם אותו, יודע אותו. זה נקרא “דעת”.

*אמונה למעלה מהדעת – להיות במדרגה העליונה, הגבוהה מזו שאני נמצא בה.  פער זה בין המדרגות, דלתא זו היא החסרון של המקובל.  ואז, ירצה להשפיע יותר:

עד כמה אני גורם לבורא תענוג, נחת רוח…

שהוא יהנה מזה שאני מקבל תענוג.

אני צריך לקבל כדי שהוא יהנה.

תשובה מאהבה = אח”פ.

תשובה מיראה = ג”ע, חפץ חסד.

ככל שאני עושה תיקון על רצון עבה יותר – אני מקבל יותר תענוג. בגלל ערך הפוך אורות וכלים.

אות ד’

*לשמה.  לקבל ע”מ להשפיע. מסך ואור חוזר.

*לא לשמה – מי שמחפש להגיע לבורא.  כאן יש הרבה מדרגות. זה שלב ההכנה

* ללא הכרה.

“מציץ מין החרכים” = הנקודה שבלב.

חיזוק = הגדלת החיסרון.  גדלות המטרה.  הקבוצה, מורה, ספרים הם הנותנים את חשיבות המטרה.

אני בוחר בסביבה שתשפיע עלי. סביבה מגדלת את המטרה, את גדלות הבורא.

אמצעים ותחבולות – מסגרת שעובד איתה במהלך היום-יום…  מזכיר לעצמי באמצע היום.

עד תקופת הגמרא היו המקובלים מצמצמים את הרצונות הפיזיים עד שהצליחו להתעלות מעליהם.